שיכול להביא לבחי' הרצוא, וזהו שנאמר תורה תחלה בפ' ראשונה של ק"ש כי פ' ראשונה של ק"ש הוא מבחי' הרצוא כנ"ל וכדי שיוכל להיות הרצוא זהו ענין התורה שנאמר בפרשה ראשונה של ק"ש כו'.
ומעתה יובן פ' שני' של ק"ש שהוא בחי' קבלת עול מצות, דהנה ארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, וכדי שיהי' המשכת אלקותו ית' למטה זהו ע"י המצות דוקא כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא, וכמו שאברי האדם ממשיכים החיות מהנפש כמ"ש במ"א שהגם שאברים הם גשמיים מ"מ ע"י הגידים והעורקים הם ממשיכים חיות מהנפש, ככה עד"מ יובן למעלה שע"י רמ"ח פקודין ממשיכים בחי' רמ"ח אברין דמלכא שהוא בחי' אדם. וזהו לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, פי' תכלה הוא בחי' כלות הנפש שבג"ע, והנה לכל תכלה היינו לכל ההשגות שבג"ע הן בג"ע התחתון ואפי' בג"ע העליון הנה כולם הם בבחי' קץ וגבול, אבל רחבה מצותך היינו בחי' קיום המצות עצמם מאד בלי גבול ושיעור, והנה מאד הוא בחי' אותיות אדם והיינו מה שמגיעים ע"י הרצוא שהוא בלי גבול כנ"ל הנה ע"י המצות ממשיכים זאת למטה ואדרבה שכדי שיוכל להיות נמשך למטה זהו צ"ל ממקום הגבוה יותר כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, שכדי שיוכל להיות המשפילי בשמים ובארץ צ"ל נמשך מבחי' המגביהי לשבת, ועד"ז הוא שכדי שיומשך ע"י המצות גילוי אלקותו ית' למטה זהו נמשך ממקום הגבוה יותר כו'. וזהו שאה"כ ועשיתם אותם וארז"ל אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, פי' שאתם הם העושים את בחי' אדם, ולכאו' צ"ל הלא יש בחי' אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו', אמנם הענין הוא דישראל ע"י קיום המצות ממשיכים מבחי' כי לא אדם בבחי' אדם כו', וזהו מ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דהיינו להמשיך החיות בבחי' אדם כו', מבחי' כי לא אדם הוא כו', וזהו ענין פ' שני' של ק"ש שהוא בחי' קבלת עול מצות שבהם וע"י נמשך גילוי אלקותו ית' למטה, ובד"כ ב' פרשיות דק"ש הם רצו"ש פ' ראשונה הוא בחי' הרצוא ופ' שני' הוא בחי' השוב כו'.
ובזה יובן מה שבפ' ראשונה הגם שהיא בחי' אהבה עכ"ז יש בה מ"ב תיבין נגד שם מ"ב לפי שהאהבה היא בבחי' רצוא ותשוקה נפלאה ליכלל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור