ארמ"ע ובחי' אש הוא בחי' נפש החי ובחי' רוח הוא מדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, וכשהי' יורד אש מן השמים הי' נכלל אש שלמטה באש שלמעלה, כי בחי' אש שלמעלה הוא ג"כ מבחי' בהמה וחי', ושרשן הוא במרכבה העליונה פני ארי' פני שור, וז"ע ארי' דאכיל קרבנין. ומשחרב בהמ"ק תקנו אנשי כנה"ג את התפלה שיקריב כל אחד נפשו הבהמית להעלותה ולקשרה בשרשה שהיא ג"כ מיסוד האש ומקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש מרכבה העליונה פני ארי' פני שור, אלא שלאחר ירידת והשתלשלות והתלבשות בבחי' השרים שמרי האופנים נמשך [אחר] תענוגי העוה"ז והכח המתאוה שהוא ג"כ בחי' חמימות האש וגם היצה"ר הוא אש זר דולק, וצריך להעלות נפש הבהמה לשרשה בחי' אש שלמעלה ולהתכלל בבחי' מרכבה העליונה היא בחי' אש אוכלה אש לכלות ולשרוף כח המתאוה והאש שלמטה בתענוגות בנ"א בעוה"ז שלא ילך בהם אלא בקרירות לצורך קיום הגוף שיוכל לעבוד את הבורא, ולהפך דרכו מן ההיפך אל ההיפך להיות כח המתאוה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלקי' חיים כמ"ש בלק"ת בד"ה בפ' נסכים בפ' שלח.
והנה בכ"י יצרו של אדם מתגבר עליו וצריך בכ"י להמשיך בחי' אש שלמעלה וז"ע התפלה שנתקנה בכ"י, כי הנה כתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם פי' שיש מספר וקצבה לשני חיי האדם ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו' ולא ניתנו לנפשו האלקית שבקרבו כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה הואיל והיא נצחית ואינה מתלבשת בזמן אלא מתאחדת במקור חוצבה באוא"ס ב"ה כמ"ש עם המלך במלאכתו ישבו (דה"א ד' כ"ג), ועי' ברבות פ' בראשית פ"ח ובמדרש רות פ"ב, כי היא לא נלקחה מבחי' פני ארי' פני שור כנפש הבהמית שבאדם, אלא מבחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ורוח האדם היא העולה למעלה מעלה, ורק רוח הבהמה יורדת למטה בארץ, משא"כ רוח האדם היא העולה למעלה מעלה וגבוה מעל גבוה כו', וע' מענין והרוח תשוב בלק"ת בד"ה האזינו, אלא מספר חיי האדם ניתן להתלבש בו נפשו הבהמית ושניו קצובים לו במספר ששיערה חכמתו ית' שיוכל לשאת נפשו להעלות ממנה כ"כ ניצוצי' וכחות שנפלו שמה בשבה"כ, ובכ"י נתעלה ניצוץ וכח חדש כו'.
אמנם הנה בכדי שתרד אש שלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט ע"י אתעדל"ת והיינו ע"י ההתבוננות במקור חוצבה ושרשה במרכבה העליונה שממנה נלקח הכח המתאוה שבנפשו הבהמית, איך שהם בטלים בבחי' מרכבה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור