מאמ"צ היינו שע"י יצ"מ נק' הוי' אלקיך, וצ"ל איך הוא הוי' אלקיך שלכאו' ה' לבדו הוא והאדם נפרד לילך בעניני עוה"ז איש לבצעו כו'. אך הנה כתיב בדבר ה' שמים נעשו כו' אף שאין לו דמות הגוף ואינו גוף דברה תורה כלשון בני אדם דהיינו כמו למשל באדם התחתון הדבור נמשך מן המחשבה והמח' מן השכל והשכל שהוא בחי' חכ' נמשך מן הרצון (כי בחי' משכיל שהוא מקור החכ' הוא למעלה מן השכל והוא מתאחד עם הרצון שהוא ג"כ למעלה מן החכ' וכנודע לי"ח), וזהו ענין הנז' בלק"ת ע"פ אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם שהם ד' בחי', והוא ג"כ פי' ומספר את רובע ישראל דמבואר הפי' במ"א דהיינו שיש בישראל ארבעה מדרגות והיינו הרצון שלמעלה מהחכ', ובחי' השכל, ובחי' מחשבה ודבור נחשבים מדרגה אחת להיותם בחי' חומר וצורה שאותיות שבמח' הן כמו אותיות הדבור אלא שהמח' היא בהעלם והדבור הוא גילוי ההעלם כו', ובחי' מעשה זהו מדרגה ד', וכך יובן עד"מ בישראל דלעילא שהוא בחי' אדם שעל הכסא יש ג"כ ד' בחי' הנ"ל רצון העליון וחכ' כו' דהיינו מ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא ות"א בקדמין ושניהם אמת, כי הנה עד"מ הדבור נמשך מהחכ' לכן ת"י בחוכמתא כו' כי התהוות הבריאה יש מאין שהוא בדבר ה' הרי שרש הדבור נמשך מהחכ', אך באמת כדי להיות התהוות החכ' מא"ס ב"ה שהרי כולם בחכ' עשית כתיב שהחכ' נחשבת כעשי' גופני', אלא שהתהוותה הוא ע"י צמצום מבחי' רצון אותיות צנור שנמשך צנור והמשכה שיהי' התהוות החכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא, וזהו בקדמין ברא הוא בחי' רצון העליון כו' שנמשך להיות התהוות החכ' ואח"כ מחכ' נמשך למחשבה ודבור ובדבר ה' שמים נעשו כו'.
וזהו ברוך שאמר והי' העולם ברוך אומר ועושה, שאמר משמע ע"י מאמר א', הוא מאמר דבראשית בחוכמתא ברא, בקדמין ברא שמשם מקור ושרש ההתהוות, שכשעלה ברצונו וחכמתו להיות ההתהוות עי"ז נתהוה שרש מציאותם ונפרטו ע"י ט' מאמרות יהי אור יהי רקיע כו' וזהו אומר ועושה כו', ואח"כ ברוך עושה בראשית שגם בראשית בחוכמתא נמי מאמר הוא להיות שהחכ' נמשך ג"כ ע"י צמצום יש מאין כנ"ל, וזהו המחדש בכל יום מע"ב שבכל יום מתחדש בחי' התהוות החכ' מאמר דבראשית ממקורו בחי' בקדמין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור