שגם נה"ב שרשה מפני שור רק שזהו מבחי' פני אדם שבפני שור אבל מ"מ זהו מבחי' פני שור, ולכן עלייתה שוה ממש לבחי' עליית הקרבן ככל משנ"ת לעיל בענין שורש שרשה מבחי' התהו ואדרבה גדלה מעלת נה"ב שבאדם ששרשה מפני אדם שבפני שור וא"כ בענין שרשה בתהו היא ג"כ מבחי' הגבוה יותר, ושמא תאמר שנפש הבהמה מאחר שנשפלה להיות נפש לבהמה ולא נה"ב באדם הרי שרשה מבחי' הגבוה יותר כי כל הגבוה יותר נופל לבחי' נמוכה ביותר, כמשל האבנים הגבוהים מן החומה כשנופל הכותל הנה הגבוהים והעליונים שבכותל נופלים למרחוק יותר, אינו כן שהרי כשאדם ממלא תאוות לבו אפי' בתאוות היתר ה"ה כבהמה ממש, ואז באמת הוא גרוע יותר שהרי הבהמה אין לה שכל והאדם יש לו שכל ועכ"ז עושה מעשה בהמה, וכ"ש באיזהו דבר תאוות איסור ח"ו הרי הוא גרוע הרבה מהבהמה, וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע' מזה בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות שלא נדפס, וא"כ כשמעלי' נה"ב שבאדם עלייתו ג"כ גבוה יותר מנפש הבהמה שהיו מעלים ע"ג המזבח כו'.
וכמו שבקרבן הבהמה עיקר ההקרבה הי' חלב ודם כמו"כ בהקרבת וזביחת הנה"ב שבאדם ג"כ עיקר ההקרבה הוא בחי' החלב והדם, כי הנה כתיב כמו חלב ודשן תשבע נפשי, כי החלב באדם שאינו יושב על מקום אחד, הנה עיקר גידולו הוא מן התענוג, וצריך להיות התענוג מאלקות והיינו להיות בבחי' אהבה בתענוגים מבבחי' ההתבוננות בק"ש בבחי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל כי כולא קמי' כלא חשיב, וע' בד"ה זאת חקת (ך"ט), שהגם שהעולם הוא בחי' מציאות מ"מ הוא כלא חשיב כו' ואין עוד מלבדו, וע' בד"ה מי כמוכה באלים בענין אין עוד כו', ועי"ז לא יחפוץ בשום תענוג גשמי כלל ואפי' תענוג רוחני לא יחפוץ כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ בג"ע ובעוה"ב כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' מקור החיים מקור התענוגים כמ"ש כי עמך מקו"ח ג"כ לא יחפוץ, וזהו כוונת מ"ש ועמך לא חפצתי אפי' מה שהוא עמך לא חפצתי ג"כ, כי הנה יש ברצון שני בחי' חפץ ורצון, חפץ הוא פנימיות הרצון, ורצון סתם הוא בחי' חיצוניות הרצון, וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור