שלומדי' ומבינים ואח"כ שואבין לאחרים דברי* תורה, ואח"כ הביא מאמר הזח"א פ' בראשית דל"ב ע"א, ולפ"ז מ"ם דמקול אינה מ"ם התמורה אלא אדרבה מקול מחצצים ר"ל ע"י קול דתורה נמשך שיתנו צדקות ה'.
ולפי משנת"ל יש לפרש כשני הפי' לפי' הא' תמורת קול מחצצים זהו ע"ד שנת' בענין בשלח פרעה שהי' משלח פארות וענפי' כו' וגם כי כתי' ופרעה הקריב וארז"ל שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, וא"ר ברכי' יפה היתה הקרבת פרעה יותר ממאה צומות ותפלות, זהו מקול מחצצים נמשך* להיות ששם יתנו צדקות ה' וצדקת פרזונו כו'. ולפי' השני שקאי על עסק התורה יובן ג"כ שזהו לפי שבחכמה אתברירו שעי"ז הוא בירור הניצוצות שנפלו בשבה"כ כדי שעי"ז יומשכו אורות דתהו כנ"ל, הנה בירור זה הוא ע"י התורה דוקא להיות כי בחכ' אתברירו, ואורייתא מחכ' נפקת כו', והנה בתו"א ד"ה בשלח הנ"ל פי' מ"ש ארוכה מארץ מדה שהתורה יש לה מדה להיותה מבחי' חכ' קו המדה, וזהו ע"פ מארז"ל בעירובין דך"א א' נמצאת העולם א' משלשת אלפי' ומאתים בתורה, נמצא יש לה מדה, וע"י הבירור שמבררת ניצוצי' דתהו ע"י מעשה המצות שז"ע חכמות בחוץ תרונה כמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת הראשון, עי"ז נמשך מבחי' פרזונו בישראל היינו מה שלמעלה מקו המדה, וזהו לדיעה שסובר מעשה גדול בלי גבול כי עיקר הבירור הוא ע"י המעשה, ואעפ"כ תלמוד גדול שמביא לידי מעשה שהבירור הוא ע"י בחי' חכ' דתורה דוקא, אמנם במד"ר בראשית פ' יו"ד פי' שהתורה היא בלי גבול שאמרו ז"ל לכל יש סיקוסים פי' גבול, חוץ מדבר א' שאין לו סיקוס ואיזהו זה התורה שנא' ארוכה מארץ כו', וי"ל שקאי על פנימיות התורה שבחי' זו יומשך אחר הבירור דתהו כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה.
וזה"ע צדקת פרזונו מל' פרזות תשב ירושלים, בלי גבול מחומה המקפת כו'. והנה חומת אותיות חותם ומבואר בת"א בפ' בראשית בד"ה ענין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור