זהו ע"י בכל מאדך דוקא שהוא בחי' בלי גבול שיש בנפש כי יש ב' בחי' רצון, רצון שעפ"י שכל שהוא מתלבש בכלי, ויש בחי' רצון שלמעלה מהשכל לצאת מכלי הגוף ואין כלי כלל לבחי' רצון זה ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' רש"מ שהוא בחי' אוא"ס שבלי גבול כלל שלמעלה מהמצרים וגבולים בבחי' מקום כו', וזהו שבפ' ראשונה שנז' בה בכל מאדך נק' עושין רש"מ, והיינו לפי שכדי שיומשך מבחי' רצון זהו דוקא ע"י בכל מאדך, משא"כ פ' שני' שלא נז' בה בכל מאדך נק' אין עושין רש"מ.
וביאור הענין, הנה כתיב ותקנא רחל באחותה וארז"ל במדרש פ' ויצא פ' ע"א א"ר יצחק כתי' (משלי כ"ג) אל יקנא לבך בחטאים כ"א ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת. והענין הוא דהנה כתי' שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, שם ה' גדולה לאה שם ה' קטנה רחל, והיינו שלאה היא בחי' עלמא דאתכסי' שמאיר שם בחי' גילוי אלקות הסוכ"ע וע"כ שם הוא בתכלית הביטול, בחי' ביטול במציאות ממש, ולכן לאה ילדה ששה בנים שהוא בחי' ששה מדות לך הוי' הגדולה והגבורה שהם בבחי' ביטול כו', משא"כ רחל הוא בחי' עלמא דאתגלי' שנעשה מקור לעולמות הנפרדי' ואינו מאיר שם הביטול בתכלית עד שיכול להיות כרחל לפני גוזזי' נאלמה שבחי' הדבור הוא בגלות, וזהו ותקנא רחל באחותה היינו שרצתה שיומשך הביטול בעלמא דאתגלי' כמו בעלמא דאתכסי' שיומשך גם למטה גילוי בחי' סוכ"ע. וזהו ענין עושין רש"מ שיומשך מבחי' רצון במקום שהוא בחי' עלמא דאתגלי' ויהי' גם המקום בבחי' ביטול וכמ"ש הנה מקום אתי שהמקום הוא אתי בתכלית הביטול, כשמאיר במקום בחי' שלמעלה מהמקום, וכמו מקום הארון אינו מן המדה לפי שהמקום הי' בטל בתכלית הביטול לפי שהי' מאיר שם גילוי אוא"ס הסוכ"ע שלמעלה מבחי' מקום, וע"כ הי' המקום בטל כו'.
ובזה יובן מה שבזמן שערש"מ כתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ערש"מ כתי' ואספת דגנך, דלכאו' אינו מובן כלל למה הי' זה מלפניו ית' שיהא האדם צריך לעשות מלאכה בעבודת האדמה לחרוש ולזרוע כו', ולמה לא נברא לפניו הכל מתוקן כי האדם הוא תכלית הבריאה, וכמ"ש כי זה כל האדם וארז"ל כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה, וכמו שיהי' לע"ל שארז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, והיינו שיצמח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור