במלאכתו ישבו במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, וע"כ נק' בנים כמו שהבן נמשך מעצמותו שהרי מוליד בדומה לו ממש, כך נש"י שרשן מבחי' עצמות החכ' ממש, והנה לפי שנש"י נמשכין מבחי' עצמות החכ' בחי' איתן ע"כ נמצא בהם בחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מן השכל.
אך הנה בחי' רעו"ד הוא בבחי' אהבה מוסתרת שאינו בגילוי כו', וכדי שיומשך מן ההעלם אל הגילוי זהו דוקא ע"י רצון התחתון הנמשך מבחי' השגה ושכל כו' שחיצוני' הלב הוא כלי לבחי' פנימי' הלב, שמתחלה צריך שיתבונן באלקו' בבחי' השגה והבנה ועי"ז אח"כ נמשך בבחי' רעו"ד הנמשכת מבחי' עצמי' החכ'. וזהו מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך, ולכאו' אינו מובן איך שייך ציווי על האהבה כו', אך הענין הוא לפי שהאהבה ישנו בטבע בכל א' לפי שנש"י עלו במח' רק שהאהבה היא מוסתרת ונעלמ' וצריך להמשיכה מההעלם אל הגילוי ע"י התבוננות כו'. והנה אח"כ כתיב והיו הדברים האלה דהיינו שהכלי לבחי' אהבה זו היא בחי' התורה דוקא (וכמארז"ל בספרי שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כו').
וזהו מ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל הוא בחי' נש"י שנק' כל, ובחי' כל זה הוא הנקרא בשמי, שמי הוא בחי' מל' שהוא בחי' זיו והארה בעלמא ונש"י הם הממשיכים בבחי' שמי, והכלי לבחי' המשכה זו זהו מ"ש אח"כ ולכבודי בראתיו, אין כבוד אלא תורה, בראתיו הוא בחי' תושב"כ, ויצרתיו הוא בחי' תושבע"פ, דהנה כתיב יוצר אור ובורא חושך, שבריאה נק' חושך לפי שהוא בחי' העלם כו' וכך תושב"כ הוא בחי' העלם לפי שהוא ברמז ובקיצור גדול ואינו מבואר בה עדיין איך לעשות המצוה כמו תפילין אעפ"י שנא' בה מצות תפילין עדיין אינו יודע איך לעשות התפילין וע"כ נק' בראתיו בורא חושך, ותושבע"פ נק' יצרתיו לפי שהוא בחי' גילוי ההעלם בחי' צורה לחומר, שנת' בה כל מצוה ומצוה איך לעשותה. אף עשיתיו הוא בחי' מעשה המצות וע"כ נאמר אף עשיתיו, כי אף הוא מרבה בחי' רביעית, והיינו כדי שיגיעו לבחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מן השכל זהו דוקא ע"י מעשה המצות, לפי שמעשה הוא בחי' כפי' והכרח כמו גט המעושה, מעשין על הצדקה, שהוא ענין כפי' והכרח ביטול הרצון שלמעלה מן השכל, וע"י ביטול רצון זה יגיעו לבחי' רעו"ד. וזהו מ"ש שמוע מזבח טוב, שמוע הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור