קמא

וביאור ענין מצה הנה ההפרש בין חמץ למצה שהחמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות ויש בו טעם חמיצות, משא"כ מצה אין בה טעם והוא בחי' ביטול ושפלות, ונק' בזהר מיכלא דמהימנותא, והיינו שאמונה אינה ע"פ טעם ודעת כ"א ביטול שלמעלה מן הטו"ד והמצה להיותה בחי' ביטול ושפלות היא מיכלא דמהימנותא שהיא האכילה שע"י תחזק בחי' האמונה, כי באמת יש הרבה בחי' שא"א לבוא להשיג ע"פ הטו"ד, וכמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו', והחילוק שבין אותיות חמץ לאותיות מצה היא בין אות חי"ת לאות ה"א שהחמץ הוא בחי"ת ומצה בה"א ונת"ל שתמונת הה"א מרמז על ג' עולמות בי"ע שהם בבחי' הביטול כענין וצבא השמים לך משתחוים, אבל חמץ הוא בחי"ת ל' חטא כי רומז על ג' בחי' בי"ע שבלעו"ז, והיינו בחי' גק"ה שהם ההיפך מבחי' הביטול כו', וכאשר נמשך אור הנר בכלי המצה אזי נעשה מבחי' מצה מצוה כי ע"י ההמשכה מתוסף הוא"ו בתיבת מצה ונעשה מצוה. ובזה יובן מה שפעם נאמר מצת בלא וא"ו כמ"ש בערב תאכלו מצת, ופעם כתיב בוא"ו כמ"ש שבעת ימים תאכל מצות, והיינו כי מ"ש בערב תאכלו מצות בלא וא"ו קאי על מצה שקודם חצות שהמצה הי' רק הכנה וכלי לבחי' הגילוי שהי' בחצות הלילה מבחי' ממה"מ הקב"ה בחי' מל' דא"ס הוא בחי' אור הנר ואז נעשה מצות בוא"ו להורות על ההמשכה, ולכן באכילת שבעת הימים שזה הי' אחר הגילוי שנגלה עליהם ממה"מ נאמר מצות בוא"ו כו', כי אז כבר נמשך האור והגילוי ע"י בחי' השמן ופתילה להאיר את החושך דגלות מצרים שז"ע נר מצוה בחי' מצה עם תוס' וא"ו שהם אותיות מצוה.

ועוד יש לפרש מצה ל' מצה ומריבה, והיינו כי המצה הוא בחי' ביטול היש, שהיש הוא עדיין בשלימות, וז"ש כי ברח העם שברחו מהרע כי הרע הי' עדיין בתוקף אצלם רק שברחו מהרע כמ"ש בסש"ב, ולכן צ"ל מצה ומריבה בבחי' מלחמה עם הנה"ב בכדי שיהי' ביטול היש כו', וז"ע מצה שמורה כמ"ש ושמרתם את המצות, כי הנה הלילה הוא בחי' ההעלם והסתר בחי' היש עדיין בשלימות רק שהמצה הוא בחי' ביטול היש מ"מ היש הוא בשלימות ואפי' כשנמשך הנר להאיר את החשך דלילה הנה הלילה הוא חשך עדיין כמו שהיתה קודם רק שהנר מאיר את החשך מ"מ הלילה עצמו הוא כמו שהיתה קודם, וזהו מ"ש ליל שמורים הלילה הזה כו' שהלילה הוא חשך עדיין רק

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org