השמש, כמו"כ ברוחניות ענין הלילה הוא מה שהגוף ונה"ב מסתירים על גילוי אור ה' וקדושתו למשוך אחר תענוגי העוה"ז שדומה ללילה, וכאשר יתבונן בדברים אלו יתמרמר נפשו על ריחוקו ויכנע לבבו להיות בבחי' הכנעה ושפלות כו', וזהו בחי' החשך שקדום לאור הבא אח"כ בעמדו להתפלל כשיאיר היום שהתפלה היא בחי' קרבת אלקים באהבה רבה בשמחה דוקא כמ"ש קרבת אלקים לי טוב (תלים ע"ג ך"ח), וע"י ההתלהבות רשפי אש מן ההתבוננות יגיל בהוי' אלקים וה"ז ממש כמו האור המאיר את החשך, כן השמחה אלקי' בהתלהבות יאיר את העוצב והמרירות שקדם, ובאמת לשניהם אנו צריכים כי כשם שא"א לאור בלא קדימת החשך להאור, כמ"כ א"א לאהבה ושמחה שבתפלה בלי קדימת המרירות מקודם, ולזה ארז"ל שא"ע להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהו"ע ההכנעה והשפלות במרירות נפשו על עוצם ריחוקו מה' אלקים מחמת שנמשך למלאות נפשו בתענוגי העוה"ז שדומה לחשך ואז יכנע לבבו בהכנעה ושפלות ממרירות לבבו ועוצם ריחוקו, והטעם לזה הוא לפי שבכל כלליות ההשתלשלות דבי"ע החשך קודם לאור כו' וכמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו'.
וביאור הענין הנה כתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך משמע שקודם שהבדיל בין האור והחשך היו האור והחשך מעורבין זב"ז, והיינו כי אור וחשך הם בחי' רצו"ש שיש בבחי' המל' שהרצוא נמשל לאור והשוב נמשל לחשך כי ענין הרצוא הוא ליכלל וליבטל למעלה ולכן נמשל לאור, וענין השוב הוא מה שבחי' מל' מחי' ג' עולמות בי"ע שעולם הוא מל' העלם שמעלים ומסתיר וממילא בחי' המל' איך שהיא מחי' את בחי' העולמות בי"ע יחשב זה ג"כ לבחי' חשך והעלם לגבי בחי' המל' איך שהיא באצי' בבחי' רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, אך להיות כי הרצוא ושוב הם תכופים זל"ז שתיכף אחר השוב הוא הרצוא עוד הפעם ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה המאצילה לכן אינו נקרא בשם חשך והעלם עדיין שהרי אין הבדל כ"כ בין האור והחשך שהוא בחי' הרצו"ש שהרי תומ"י אחר השוב הוא הרצוא ונמצא כי לא יש הבדל כ"כ בין האור והחשך שהם בחי' רצו"ש.
ועד"ז יובן ענין מאריכין לו ימיו, פי' וענין אריכות היום הוא כענין שארז"ל גבי ר"ה שהוא כיומא אריכתא דמיא שפי' שהלילה הוא ג"כ יום,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור