מאוצרותיו שהכה כו', ולהבין ענין האוצר הנה יש בחי' השתלשלו' שהוא בחי' עו"ע כמו שכל ומדות מח' ודבור כמ"ש במ"א, וה"ז כמו שלשלת שהטבעות אחוזי' ודבוקים זה בזה, אמנם הנה ראשית ההשתל' הוא מבחי' חכ' כמ"ש ראשית חכ', וע"ז אמרו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין, אבל באמת הנה החכ' מאין תמצא, וכנ"ל בפי' בורא קדושים ישתבח שמך כו', אבל הנה יש בחי' שלמעלה מהשתל' וע"ז כתיב ישת חשך סתרו כו', וזהו בחי' אוצרו הטוב, וכדי לנצח את המלחמה נמשך מבחי' אוצרו הטוב כו'. אך צ"ל שענין הנצחון אינו שייך כ"א באדם שרוצה לנצח את חבירו, אבל איך שייך לומר כן למעלה מי הוא אשר יעמוד נגדו ית' שיצטרך לנצח אותו כו', הענין הוא דלכן נא' וגם נצח ישראל שהנצחון הוא של ישראל.
וזהו שארז"ל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות, דלכאו' צ"ל מהו הצדקה במה שפזרן לבין האומות, אך הענין דעיקר המכוון הוא בשביל הבירור במה שישראל מבררי' מן האומות, וזש"א הכתוב ואכלת את כל העמים שכמו האכילה הוא בירור כמו"כ הוא מכל העמי' כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים שהסגולה היא מבירור העמי' דוקא, להיות שרשן מז' מלכי' קדמאין, וכמו שורש המאכל שגבוה יותר כנודע מענין אחור וקדם צרתני. והנה אם היו ישראל בפ"ע ואו"ה בפ"ע לא הי' הבירור, ועיקר המכוון שיהי' בירור כנ"ל לכן זהו צדקה שעשה הקב"ה עם ישראל במה שפזרן לבין האומות, וז"ע הניצוח מה שישראל מנצחים את האומות לבררם, ובשביל ניצוח מלחמה זו נמשך מבחי' אוצרו הטוב כו' כמשל המלך וכנ"ל.
ובכ"ז יובן ענין מה שארז"ל והנצח זו בנין ירושלים, דהנה ארז"ל בשבת דל"א ב' אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנא' ועתה ישראל מה כו' כ"א ליראה (דברים יו"ד) וכתי' ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה (באיוב ך"ח) שכן בל' יוני קורין לאחת הן, ופי' רש"י הן יראת ה', יחידי היא היראה בעולם, ולכן כתי' בזאת יבא אהרן ואמרו בזהר דא תרעא לאעלאה כי העיקר הוא בחי' יראה כו', וירושלים הוא בחי' יראה שלם כמ"ש במ"א, וע' בתוס' בפ"ב דתענית דט"ז א' מביא בשם מד"ר בראשית פנ"ו ששם ירושלם הוא ע"ש שלם שקראה מלכי צדק מלך שלם, ואברהם קראה יראה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור