בהמשך רב כזה למטה דוקא כנ"ל, אבל למעלה אינו בא אלא בסקירה א' כענין המאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות במחשבה א', והדמיון בזה כמו שבמחשבה יחשוב אדם ענין גדול ברגע א' וברצותו לגלותו בדבור יצטרך לדבר שעה ושתים כו' וכמ"ש במ"א, וכך בחי' הזמן דאלף שנה למטה נסקר למעלה באצי' ביום א' וכיוצא. וכשבא לדבור מלמעלה למטה נתחלק לאלף חלקים וכל חלק כולל בעצמו שס"ה יום והוא יום ר"ה והשנה מתחלקת לי"ב חדשים, וכל חדש מתחלק עוד לל' יום, והיום לי"ב שעות כו', וע"כ נמשך ממילא זמן רב כזה אלף שנה, אבל כשי"ב שעות נכללים ביום מלמטלמ"ע והל' יום נכללים בר"ח וי"ב החדשים נכללים ביום ר"ה הרי כל אלף שנה נכללים ביום א' למעלה בסקירה א' כדמיון משך ריבוי צירופי הדבור שנכללים במח' א' כו'. ושרש הענין הוא כי כל שהוא למעלה יותר, יותר הוא בבחי' האחדות והוא בבחי' ההתכללות מהרבה פרטים כא' כו', וע"כ ל' יום נכללים כא' בר"ח בלתי התחלקות ניכרת, ולמעלה יותר גם כל י"ב חדשים נכללים כא' בר"ה, ועד"ז למעלה מעלה עד שאלף שנה כיום כו', משא"כ כל שבא למטה יותר, יותר בא בבחי' הפירוד וההתחלקות, וע"כ כל שבא למטה יותר מתחלק הזמן ביותר לרבוי חלקים עד שבשנה שלנו יש שס"ה יום ובכל יום י"ב שעות כו' וכמ"ש במ"א.
וזהו זה היום תחלת מעשיך לפי שבכל ר"ה ור"ה מתחדש חלק א' חדש מחלקי הזמן דאלף שנה שנכללי' כא' ביום דאצי' כנ"ל, והרי בו נתחדש עיקר הבריאה מחדש יש מאין לשס"ה יום שיבאו אח"כ מיום זה עפ"י המובן מכל הנ"ל. אך הנה אין הכוונה בפי' זה היום תחלת מעשיך בשביל השס"ה יום שיבאו אח"כ בלבד, אלא יש בו כוונה פנימי' יותר דזה היום הוא מעורר למעלה כל עיקר התחלת המעשה בבחי' מקור הראשון לכל ההשתל' דאבי"ע, וע"כ אמר זכרון ליום ראשון דוקא דהיינו ליום הראשון שבו התחיל לעשות ולברוא ולהאציל כו', והיינו כאשר עלה ברצונו להאציל ולברוא כו' שנק' בחי' כתר עליון כנודע.
ושרש הענין הוא משום דבר"ה הוא התחלת בנין הנוק' כידוע וסוף מעשה עלה במח' תחלה כידוע ע"כ יום זה זכרון ליום ראשון דוקא. ולהבין ביאור הדברים, הנה יש להקדים ענין בחי' בנין המל', דהנה ידוע בפי' אין מלך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור