דאצי' להיות להם תפיסא בבחי' אור הוי' וכלים דאלקי' בשמי הוי', פי' שמי של עצמותי ממש אע"פ שהוא ג"כ שם הוי' שהמה אותיות התורה עכ"ז לא נודעתי שמי שהוא הויות וכלים שבמו"ס שהוא ענין הוא ושמו לבד שכמו שהוא לבדו הוא ברצונו הפשוט כן שמו של רצונו לבדו הוא, ונשגב שם העצם מכל הארות המזלות בחי' אין של היש, ולכן לא נודעתי אליהם אלא בבחי' מקיף לבד כמשל החומה המקפת מבחוץ כו' כי לא ניתן להם התורה, וע' בספר דברים בד"ה ועשית חג שבועות מעלת האבות שהגיעו באתעדל"ת. אמנם מ"מ שמי הוי' לא נודעתי להם בבחי' פנימיות כי נודעתי מלשון והאדם ידע, אבל באל שדי נראיתי להם בבחי' או"פ כו', להיות הגילוי בנשמותיהם כו'.
ושורש ענין שם שדי שנגלה להאבות, דלכאו' צ"ל הלא ש' שדי הי' בברה"ע כמארז"ל שאמר לעולמו די (כשהיו הרקיעים מתפשטים), וא"כ מהו ההתחדשות שאמר לאברהם קודם המילה אני אל שדי התהלך לפני, ומשמע שבחי' זו נק' הילוך ג"כ, אך הענין דרש"י פי' והוא מהמד"ר פי' שם שדי שבאברהם שדי באלקותי לכל ברי', וא"כ זהו כענין מ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, וא"כ פי' די שהוא כ"כ בריבוי עד שהוא די, ואין זה כמו די שארז"ל שאמר לעולמו די שזהו ל' הגבלה עד פה תבוא, אבל די זה הוא ל' ריבוי עד שהוא די, וכמו די מחסורו שארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, והיינו כי שרש הנסים נסתרים שמלובשים בדרכי הטבע כמו נס דאסתר זהו נמשך מבחי' שם שדי, ולכן הוא די שיש בבחי' זו גם על הנס ג"כ, אבל בכדי שיהי' מ"ת הי' תחלה אותות ומופתים שיוצאים מדרכי הטבע כמו קרי"ס שזהו מבחי' ש' הוי' דוקא, ואח"כ במ"ת הי' הגילוי שבחי' ש' הוי' נעשה אלקיך כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ע"י או"א שהלבישו לזרועות דאריך כמ"ש מזה בסידור ובלק"ת באריכות בענין ויוציאנו ה' אלקינו.
וזהו ענין קרוב ה' לכל קוראיו כו' שענין ההפרש בין קרוב לכל קוראיו לענין הקריאה באמת זהו ההפרש בין תפלה לתורה כמ"ש בסידור ע"ז, וא"כ פי' קרוב ה' לכל קוראיו זהו ענין הקריאה שנק' ע"י בחי' נהורא תתאה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור