מן השכל וטעם הגלוי אלא מבחי' העלם החכמה חכים ולא בחכ' ידיעא שהוא בחי' ח"ס כידוע, ולכך ישראל אותיות לי ראש ליבטל המוחי' עליוני' הנק' ראשית כו', והגם שבי' מאמרות נברא העולם והוא הדיבור אבל המח' קדמה להדבור הרבה כי שרש הדבור תלוי בשכל וטעם כי אבא יסד ברתא אבל המחשבה שרשה בחכ' הנ"ל שלמעלה מן השכל, וכענין מארז"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר הגם שאינך משיג הטעם שתוק כי הוא למעלה מן הטעם והשכל לגמרי והוא המחשבה סתימאה הנ"ל וד"ל, והוא בחי' חכמה שברצון העליון כידוע, ומפני ששרש נשמה האלקי' עלתה במח' סתימאה בבחי' אריכות האחד כנ"ל מזה יוכל לבא לבחי' אריכות הימים אהבה רבה הנ"ל שלמעלה מהשכל בלתי התחלקו' עדיין כנ"ל. וזהו שמע ישראל דוקא ה' אלקינו פי' אחד באריכות שהוא שרש ישראל הוא ה' אחד הוא הממשיך חכמה להיות שרש להתחלקו' הו"ק הנק' אחד סתם כנ"ל וד"ל.
וזהו המאריך באחד מאריכי' ימיו, כי רעותא דלבא שלמעלה מן השכל שהוא פנימיות הלב והשכל הוא הממשיך חיצוניו' גילוי המדות בלב אהוי"ר כו', ופי' בכל לבבך ב' לבבות היינו להורות על בחי' פנימי' הלב, ולהיות כי הוא בבחי' רצון שלמעלה מן השכל הנק' אורך ימים כנ"ל והוא בא מסיבת אריכות האחד ברצון העליון שלמעלה מחכ' עילאה דהיינו חכים ולא בחכמה ידיעא כו' הרי עי"ז השראת רצון העליון ברצון התחתון שבלב האדם. וזהו בטל רצונך מפני רצונו ופי' רצונך דוקא שהוא אורך ימים כדי שישרה בך רצון העליון הנק' יום שכולו ארוך כנ"ל וד"ל. וענין ושנותיו הוא להיות כי היום שאינו כלול מערב ובקר אינו יום וכן השנה, אמנם בימים עליונים שברצון הגם שאינם בבחי' התחלקו' לגמרי ולילה כיום יאיר וכחשיכה כאורה קודם ההבדלה כנ"ל, עכ"ז נקראי' בשם מדות אך שהן ארוכים מאד כידוע, וגם שם יש בחי' חו"ג ואמנם גם הגבורו' ארוכי' כמו אורך היום, וזהו שמאריכי' ימיו ושנותיו וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור