כמ"ש בזהר פ' במדבר, ולכן עיון תפלה בכלל גמ"ח להיות כי ע"י עיון תפלה הוא גומל ל' גמ"ח עם נפשו.
והנה על בחי' חסד זה נא' כי אמרתי עולם חסד יבנה, ויש בזה ב' פי' הא' שבכדי להיות בחי' עולם זהו ע"י בחי' החסד, והיינו בחי' כי חפץ חסד הוא, והב' שצריכי' לבנות את החסד. ולהבין זה צ"ל מה שלכאו' נמצא בדרשות רז"ל ובכתובי' הסותרים זל"ז, דכתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו וכתי' כל פעל ה' למענהו נמצא מה שנברא העולם הוא למענהו ולכבודו ופעם כתי' אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן, וכן בדרז"ל אמרו בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום מוסיפי' כח וגבורה שנא' הבו גודל לאלהינו, תנו עוז לאלקי' וכתיב ועתה יגדל נא, ובזמן שאין עושי' רצוש"מ כביכול מתישין כח גבורה של מעלה שנא' צור ילדך תשי, וכ"ה במד"ר איכה ע"פ ויצא מבת ציון כל הדרה, ופעם ארז"ל ע"פ אמרת ה' צרופה, וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל, או שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, נמצא שאינו נוגע כלל, ואיך יתווכו זע"ז.
אך הענין הוא דהנה בבחי' אדם הוא בחי' וזאת התורה אדם שהוא רמ"ח פקודין רמ"ח איברין דמלכא הנה ע"י מעשה המצות והעבודה שבק"ש שהיא ג"כ רמ"ח תיבין עם הג' תיבות ה' אלקיכם אמת שכופלי' אותם, שבכלל הם העלאה והמשכה עי"ז מוסיפי' כח וגבורה, ולכן נק' איברין דמלכא שכמו ע"י האבר נמשך חיות הנפש שזהו ההפרש בין אבר לכלי כמ"ש מזה במ"א, כך ע"י מעשה המצות שנק' בשם איברין מוסיפי' כח וגבורה, וזהו כל פעל ה' למענהו, וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו פי' כבוד עולה ל"ב היינו ל"ב נ"ח תתאה ל"ב פעמים אלקי' שנזכרו במע"ב, שכולם בחכ' עשית כו', ועז"נ הבו גודל, תנו עוז, שמוסיפי' כח להיות ועתה יגדל נא בחי' שם אד' אנת אשתמודעא אדון על כולא כו'. אבל בבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות איהו כלל, היינו בחי' כי לא אדם הוא, שם אינו נוגע כלל ואם צדקת כו' כי שם כחשיכה כאורה בשני כפין ע' בלק"ת בד"ה מצה זו כו', ועל בחי' זו אמרו וכי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור