וכמ"ש הרמ"ז גבי שבת שליל השבת היא ג"כ כיום יחשב כי לא נאמר ביום השביעי ויהי ערב ויהי בקר, ובכללות השנה הנה ר"ה הוא יום וא"ו למעש"ב יום ברוא אדה"ר שהלילה שאחר יום וא"ו הוא ליל שני דר"ה אינו נחשב בכלל לילה כ"א יום ראשון הוא יום וא"ו למע"ב, וליל ש"ק ויום ש"ק יום שני דר"ה כיומא אריכתא דמי, וכ"ה במד"ר שארז"ל במד"ר בראשית פי"א ר' לוי בשם ר' זעירא אמר ל"ו שעות שמשה אותה האורה (היינו האור של יום ועש"ק) שנים עשר של ערב שבת ושנים עשר של ליל השבת וי"ב של שבת, נמצא פי' אריכות היום שגם הלילה כיום יאיר, והיינו שהאור שנקרא בשם רצוא מאיר גם בההסתר של ההעלם שנקרא בשם שוב והיינו להיותם תכופים זל"ז מאד עד שגם הלילה כיום [יאיר].
[והיינו ענין אריכות יום שכולו ארוך פי' כשהמדה של האהבה היא ברצון שלמעלה מן השכל והטעם הנק' רעותא דלבא היא ארוכה מאד מאד עד שלא יגבילנה השכל לומר מזה הטעם תעמוד ותתעכב האהבה הרבה כי מים רבים לא יכבנה כו' כידוע. וזהו כללות ענין המאריך באחד מאריכין ימיו, פי' שבאה האהבה שלמטה מן השכל שהובדלה עפ"י השכל וכמ"ש ויבדל כו', ברצון הנק' אריך אנפין כידוע והימים שבו נקראי' אורך ימים יום שכולו ארוך ושם הם בלתי התחלקו' והבדלה כלל להקרות אור מובדל מן החשך כו' מאחר שהוא למעלה מן השכל המבדילם כו' וד"ל. וע"י מה יוכל לבא לאהבה רבה כזו היינו ע"י שמאריך באחד דוקא.
וביאור ענין המאריך באחד, יש מתחלה להבין ענין אחד שהוא ענין ו' קצוות עליונים כו', כי הנה ו' קצוות הגשמיים הוא הנקרא מקום שיש בו מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, והיינו לאדם שהוא בגדר מקום, כי אם יעמוד כאן אינו עומד כאן כו' יהי' לו המזרח לפנים והמערב לאחור ודרום וצפון ימינו ושמאלו כשיעמוד כך וכשיעמוד למערב יהי' בהיפך, אבל לגבי מי שאינו בגדר מקום כלל אין המזרח לו לפנים כו' כי כל המקום אינו אלא מהות דבר שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלו מזרח ומערב כו', אבל מי שבראו מאין הרי הוא אינו בגדר מקום זה כלל, וא"א להבין זה כ"א עפ"י מה שמצינו בארון בהיכל ק"ק שלא הי' מקום הארון מן המדה הגם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור