התרי"ג מצות ובפרטיות הנה ק"ש היא מצוה ככל המצות, ולכן מצות ק"ש שחרית וערבית מד"ת זהו נלמד מפסוק בשכבך ובקומך, כמארז"ל בברכות דך"א, וקבעומ"ש שבה זהו בכל מאדך כו', שזהו פסוק אחר לגמרי. וזהו ע"ד כמו מצות תשובה שהיא מכפרת על כל המצות שנמצא יש בה כלליות כל המצות שהרי נמשך ע"י התשובה לסלוח על העדר העשי' מכל מצות עשה, וגם על עשותו א' ממצות ה' אשר לא תעשינה, ומ"מ התשובה היא מצוה בפ"ע ג"כ, ונת' בד"ה והתהלכתי בתוככם (ך"ב) שהתשובה היא מצוה רמה ונשאה וע"י בחי' בלי גבול שבבחי' התשובה הוא בחי' החילא יתיר, וכענין תשובת ראב"ד עי"ז מעורר מקור הראשון על כל הרצונות היינו איך שמבחי' אוא"ס שבל"ג מתצמצם להיות רצון דתרי"ג מצות, ונמצא כי היא ג"כ מצוה היינו רצון דכלליות תרי"ג מצות, ומ"מ הוא המשכה חדשה מבעל הרצון להיות רצון לכן יכולה להמשיך סליחת עוונות על כל התרי"ג מצות וגם היא מצוה בפ"ע כו'. ועד"ז יובן בק"ש שהגם שהיא בעצמה מצוה שזהו פרט רצון כו' מ"מ ע"י קבעומ"ש בכלל שבה היא הקדמה כלליות לכל התרי"ג מצות, וה"ז כמו מצות התשובה כו'.
ועפ"ז יובן מ"ש בזהר שאמר הינוקא על ר' יהודא ור' יוסי שהכיר עליהם שלא קראו ק"ש ולכן לא רצה לקרב אצלם, ועד לא קריב אהדר לאחורי', שאמר שהכי אולפי לי' דכל דלא קרי ק"ש בעונתי' בנדוי הוא, כששמעו ברכו אותו ואמרו שודאי הכי הוא, ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוו לון צרכייהו ולא קרינון ק"ש בעונתי' ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה, א"ל ברי במה ידעת, א"ל בריחא דלבושייכו ידענא, ולכאו' צ"ל מאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ מאין הכיר בריח הלבושים שלא קראו ק"ש בזמנה, שע"כ צ"ל לשון פטור שנמשך האור ע"י מצוה זו שא"א לעשות ע"י אחרים גם האור מה שהי' נמשך ע"י מצוה שהי' צריך לעשות בזמן ההוא שכן מורה לשון פטור, ופטור זה הוא פטור ומותר לכתחלה, וא"כ מאין הכיר בהם בריח הבגדים שלהם, אך הענין הוא דעם היות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולכן כשעסקו במצות חתן וכלה היו פטורים מן הק"ש, אך הנה כ"ז הוא ממצות ק"ש לבד והיינו מה שכבר נתצמצם ברצון אותיות צנור כמו כל שארי המצות, אבל מה שיש בק"ש קבעומ"ש שזהו הקדמה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור