באלקות אלא הגם שיש להם שכל והשגה שמשיגים ומשכילים גדולת הבורא ית' מפי ספרים ומפי סופרים להיות בבחי' השגה והבנה גדולה איך שהקב"ה מחי' ומהוה הכל ואיך שלגדולתו אין חקר כו', מ"מ מאחר שאינו מורגש בנפשן בבחי' דעת שלם נקראי' בשם זרע בהמה, שהרי הבהמה רואה ג"כ ושומעת מ"מ אינה מבנת הדבר שהיא רואה ושומעת, והיינו מפני שאין בה דעת כ"כ, וכך נשמות אלו שאין בהם בחי' הדעת באלקות שהדעת היא בחי' הרגשה כשההשכלה נקשרת ונקבעה בנפשו כאלו מרגיש, כי דעת הוא מל' והאדם ידע שהוא בחי' התקשרות והתחברות, ועד"ז נא' ומבשרי אחזה אלקה אחזה ממש כאלו רואה.
ואע"פ שא"א לראות בחי' אלקותו ית' בעין הגשמי, מ"מ הוא ע"ד שהאדם יודע ומרגיש את נפשו אשר בקרבו ומחי' אותו, הגם שהנפש ג"כ א"א לראות מהות הנפש איך ומה, מ"מ הוא מרגיש את נפשו ע"י שרואה החיות של הגוף שזהו מהנפש, ולכן בצאת הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם. וגם בעודנו חי אינו דומה חיות נפשו בכל עת, וכמו כאשר ישן האדם שאז מסתלק הנפש מן הגוף ולא נשאר רק קיסטא דחיותא הנה אז כל הכחות החשובי' אינם נגלי' עד"מ כח השכל והראי' והשמיעה, שהרי בחלום מתחבר שני דברים שרחוקים זמ"ז בערך ובשעת השינה נדמה לו שזהו נכון ומתיישב, והיינו מפני שאז אינו מאיר השכל שיוכל להבחין שא"א לשני דברים האלה להיות יחד, ובהקיצו משנתו אז מתפלא בעצמו מה שיוכל להתחבר בחלום כו', והיינו מפני כשניעור משנתו אז תשוב אליו גילוי אור חיות הנפש בפרטי בחי' כל הכחות כו'. ועד"ז ממש הוא בחי' הדעת באלקות שיש לנשמות דאצי' כמאמר איוב ומבשרי אחזה כו' והגם דלית מח' תפיסא בי' כלל היינו שמהותו אינו מושג אבל מציאותו נודע ונרגש, והיינו מה שאנו רואים שהעולמות הם כמו גוף גדול והם חיים וקיימים והרי חיות זה הוא מאוא"ס ב"ה השופע להם בכל עת ובכל רגע, והשכלה זו מושגת לכל, אך כשהיא מתקשרת בנפשו שיהי' נקשר ונרגש ממנה ממש כאלו רואה זהו הנק' בחי' דעת.
וע"ז אמרו רז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד כאילו רואה בעין ממש הולדת והתהוות היש מאין כו', וע"ז נא' וה' עליהם יראה בבחי' ראי' והרגשה ממש. משא"כ כשאין השכלה והבנה זו בבחי' קירוב והרגשה ממש בנפש נק'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור