התבואה משליכים את התבן לחוץ, ובאילן אנו רואים ביותר שכמה שנים לא נגדל רק האילן והעלין שהוא החיצוניות ואח"כ נגדל הפרי, וכן אנו רואים גם באדם שמתחלה נתהווה השליא שעד מ' יום לא יש עדיין צורת ולד כ"א שנוצרה ונתהווה השליא ואח"כ מצטייר ומתהווה הולד, וכן בדומם הוא העפר בכדי שתגדיל ותצמיח אנו רואים שצריכה חרישה כו', והטעם לפי שכח הצומח אשר בה הוא מוסתר ונעלם וצריכי' להוציא את כח הצומח מהעלם לגילוי וצריך לייגע א"ע, והטעם לפי שקליפה קדמה לפרי וכן בכללות העולמות ג"כ בתחלה נתהוה דומם ואח"כ צומח ואח"כ בחי' חי ואח"כ מדבר וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל האדם וכמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והאדם עצמו לא נברא אלא אחרון לכולם, והטעם לפי ששרש הקליפה הוא מעולם התהו שקדם לתיקון וכמ"ש במדרש ע"פ והארץ היתה תהו מלמד שהי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן דין אהני' לי ודין לא אהני' לי'. ועפ"י הקבלה הוא בחי' תהו שקדם לתיקון רק שנפל בשבירה למטה מאד עד שנתהווה רע גמור, ולפי ששרש הקליפה קדמה ע"כ גם למטה נתהוה הקליפה קודם, אך המכוון הוא שיהי' רע ויהי' מהפכין את הרע לטוב ועי"ז נעשה טוב מאד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר דהיינו כשמהפכין את היצה"ר לטוב עי"ז בא לבחי' אהבה בבחי' בכל מאדך בלי גבול ממש, וכמו שאנו רואים כשעושי' מחיצה למים עי"ז מתגברי' המים בתגבורת יותר מכמו שהי' מקודם שנעשה המחיצה, והטעם לפי ששרש הרע הוא מעולם התהו שקדם לתיקון רק שנפל למטה מאד, ע"כ כשמבררי' את הרע ומהפכי' אותו לטוב עי"ז נתעלה הנפש לשרשה שהוא מעולם התהו שקדם לתיקון.
וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, והנה פי' בכל שעריך היינו אפי' במח' שלא יחשוב בדבר עבירה הגם שאין מענישין על ההרהור וכמשארז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מ"מ אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימנך ריחא, והענין הוא דהנה אנו רואים שבריח יש כח חזק מאד עד שיכול לעורר ג"כ משינה הגם שאינו נכנס בפנימי' כלל בבחי' טעם כמו האכילה, וכן יש מעלה בריח שאין לו כליון עד שיוכל להריח וחוזר ומריח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור