ועמך לא חפצתי, ופי' חפצתי כי יש חפץ ורצון, חפץ הוא בחי' פנימיות הרצון, אבל רצון הוא חיצוניות וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שגם הרצון הנעשה ע"י ע"י כפי' יקרא ג"כ בשם רצון, וכמו"כ הגם שבבחי' חיצוניות הרצון יכול להיות שיהי' לו בחי' רצון לג"ע ועוה"ב, מ"מ הוא רק בבחי' חיצוניות לבד, אבל בבחי' פנימיות הרצון הוא הנק' חפץ לא יחפוץ בזה כלל כ"א ליכלל וליבטל לאוא"ס ב"ה העצמי ולדבקה בו ית' כו' וזהו ועמך לא חפצתי.
אך איך הוא הדרך והכלי אשר ישכון בה אוא"ס ב"ה העצמי בכדי שתתיישב אצלו צמאון נפשו זהו ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שארז"ל בד"ת הכתוב מדבר כי אורייתא מחכ' נפקת והשראת אוא"ס הוא בחכ' וכמ"ש וה' בחכמה, והוי' קאי על אוא"ס ב"ה עצומ"ה, שהרי בהאבות כתיב וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופי' רש"י ז"ל לא ניכרתי במדת אמיתות שלי ששם הוי' נק' שם האמת וכמ"ש ואמת הוי' לעולם והוא בחי' שמו הגדול שעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והטעם על מה שהשראת א"ס הוא בחכ' דוקא לפי שחכ' הוא בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה בשם המגיד נ"ע, שהחכ' היא בחי' ביטול אמיתי, ואין אוא"ס ב"ה שורה אלא במי שבטל אליו ית', ולכן יש חילוקי מדריגות בגילוי אוא"ס ב"ה אפי' באצי' גופא שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה הוא בריחוק מקום, והיינו לפי שהבינה לגבי החכ' נחשב בחי' יש כנודע שחו"ב הם שורש אין ויש, וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, לכן אינו מאיר בבינה כמו בחכ', כמ"ש ביאור הענין בדרוש בפ"ע על הע"ח שבכתר ובחכ' מאיר בקירוב ובבינה בריחוק כו', ובמדות להיותם בבחי' מקור היש יותר מבחי' בינה אם הבנים, להיותם מקור לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שם אינו מאיר כ"א ע"י פרסא המפסיק, וז"ע מ"ש מבטן מי יצא הקרח, והו"ע הרקיע שע"ג חיוון עילאין בחי' רקיע כעין הקרח כו', דכמו שבחיות המרכבה כתיב ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, כמו"כ בבחי' חיוון עילאין דאצי' הוא בחי' האבות הן הן המרכבה. והיינו מטעם הנ"ל דאין אוא"ס ב"ה שורה אלא במי שבטל דוקא, ולפי ערך הביטול כן הוא ערך ההשראה, וכמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, וכתי' (מלכים א' י"ט ס"פ י"א י"ב) ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' כו' קול דממה דקה, ואמרו בזהר תמן קאתי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור