וכסא לגבי דמות אדם שעל הכסא וזעים וחלים מחיל כסא ומתלהבים ומתלהטים בלהבת ושלהבת רשפי אש ליבטל ולהכלל באור א"ס השופע עליהם, וממילא יאיר אור האהבה גם על כח המתאוה שבנפשו הבהמית שנלקחה משם לעורר לבו להיות נעתק מענינים ותענוגים גשמי' אשר נשקע בהם ולהיות נמשך אחר שרשו להבטל וליכלל באור ה'. ולכן תיקנו אנשי כנה"ג ברכות ק"ש שתים לפניה ברכת יוצר אור ששם נאמר ונשנה באריכות סדר המלאכים ושרפים וחיות איך שהם בטלים לאורו ית', ויוצר משרתים ואשר משרתיו כו', יוצר משרתים שכמה אלפי' ורבוא רבבות [נבראים בכל יום, ומחמת תוקף אהבתם כאש בוערת כלים ונשרפים וחוזרים ומתחדשים. ואשר משרתיו מששת ימי בראשית כמה אלפי' ורבוא רבבות] בגדוד אחד ולגדודיו אין מספר כדכתיב היש מספר לגדודיו וכמארז"ל חגיגה י"ג ב' אלף אלפי' ישמשוני' גדוד אחד ולגדודיו אין מספר, וכולם מעריצים ומקדישים כו' מחמת השגתם שיודעים ומשיגים שחיותם הנמשך להם וקיומם הוא מאתו ית' מבחי' שם והארה הוא בחי' שמו ית' לבד כמו עד"מ שמו של אדם שאינו עצם מעצמותו כלל אלא איזהו בחי' והארה והתפשטות ממנו שיוכל זולתו לקרוא לו בשמו, ונק' אור א"ס ב"ה כלומר הארה ממנו בלבד כאור וזיו המתפשט מן השמש וכמ"ש במ"א, ואומרים קדוש כלומר שהוא מובדל מהם ואינו מתלבש בהם בבחי' גילוי.
כי הנה כתיב מלכותך מל' כל עולמים שכל חיות שמתפשט מאוא"ס ב"ה להחיות כל הנבראים להיות ממכ"ע אינו כדרך הנשמה המחי' וממלא כל הגוף שהיא מתלבשת בתוכו ומתפעלת ממקרי הגוף, משא"כ בו ית' כתיב אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, אלא שכל העולמות מקבלים חיותם ושפעם וקיומם מבחי' מלכותו בלבד שהוא בחי' התפשטות והארה ממנו לחוץ, ומבשרי אחזה אלק' שגם האדם התחתון הנה השכל ומדות הם עצמותו ומהותו ובחי' התנשאות שבו אינו אלא ממנו ולחוץ שאינו נוגע אל עצמותו אלא להתנשאות על זולתו והוא בחי' ומדרגה אחרונה שבו, כך הנה התפשטות מלכותו ית' אינה אלא זיו והארה ממנו ית' אל הנבראים ואין מלך בלא עם. וזהו בורא קדושים ישתבח שמך לעד מלכינו, פי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור