אני שזהו ג"כ רצון הגם כי אינו חפץ בפנימיותו כך מ"מ זה נק' רצון כו'. והנה הנהגת האדם צ"ל שכל חפצו האמיתי יהי' רק בבחי' א"ס עצמותו ומהותו ב"ה, ולא יחפוץ בשום תענוג גשמי, וההנהגה בדברים ההכרחי' לא יהי' בתאוה למלאות נפשו הטבעית והבהמית כ"א בדרך כפי' והכרח, וכמארז"ל כאילו כפאו כו', ואפי' בתענוגים רוחנים לא יהי' ג"כ פנימיות רצונו בזה כי כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' עמך מקו"ח לא חפצתי וכנ"ל, ועיקר פנימיות הרצון הוא החפץ יהי' בבחי' אוא"ס בתענוג נפלא, וחייו הגשמי' יהי' אצלו בבחי' בעל כרחך אתה חי כמו שבע"כ אתה מת כו' ועיקר חפצו האמיתי יהי' בבחי' ביטול אמיתי בבחי' אהבה בתענוגי' לאלקות כו', וז"ע הקרבת החלב שבחי' התענוג שלו יקריב להיות רק תענוג בבחי' אוא"ס ב"ה כו'. ועד"ז יובן ענין הקרבת הדם ג"כ כי הנה הדם הוא הנפש, והיינו שכל החמימות שבנפשו ובחי' רתיחות הדמים בהבלי עולם ובחי' רשפי אש שבנפשו הבהמית בחמדת עוה"ז יהפך להיות רשפי אש שלהבת י"ה בכל יום ע"י ההתבוננות בק"ש ותפלה שז"ע רוח האדם עולה למעלה מעלה כעולת התמיד וזבח דקרבנות כו'.
וז"ע ההעלאה שבתפלה, ועי"ז נעשה אח"כ המשכה, וכמו בקרבנות הוא בחי' ריח ניחוח להוי' שע"י העלאת הריח נמשך בחי' נחוח להוי', כמו"כ ע"י ההעלאות בחי' חלב ודם שבאדם בק"ש עי"ז נמשך בחי' המשכות אלקות הוי' אלקינו שיהי' בבחי' אלקים שלנו, וכמ"ש בלק"ת בסד"ה כי כארץ תוציא צמחה שבשם אלקים אומרים אלקינו שע"י הצמצום הוא נעשה אלקים שלנו, וכמו"כ ע"י הביטול דק"ש יהי' נמשך בחי' ניחוח להיות שם הוי' ג"כ אלקינו וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקים שלך, וכמ"ש רז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שיהי' שמם הוי', והיינו ע"י העבודה בהיום לעשותם כו', ובחי' שם הוי' זה היינו בחי' שם הוי' שהוא בבחי' סוכ"ע, כי בק"ש כתיב שני שמות הוי', ה' אלקינו ה' אחד, סוכ"ע וממכ"ע, פי' ממכ"ע הוא בחי' סדרי ההשתלשלות שראשית הגילוי הוא בע"ס דאצי' ואח"כ נמשך בעולם הנשמות ואח"כ במלאכים עד שע"י המזלות נמשך בעוה"ז הגשמי, שע"ז ארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, פי' שכמו הנשמה שמחי' את הגוף הנה היא מחי' לכל אבר לפי ערכו שאינו דומה החיות שבראש לחיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור