בחי' זו בשם זרע בהמה והגם שיש לו שכל והשגה גדולה באלקות מ"מ אינו בבחי' דעת והרגשה, והגם שכל ישראל מאמינים בני מאמינים והאמונה היא למעלה מן הדעת, מ"מ היא נק' עטרה שהיא בבחי' מקיף, וצ"ל ג"כ בחי' דעת כמ"ש דע את אלקי אביך ואז הוא ועבדהו בלב שלם, כי ע"י הדעת וההשגה מורגשת כאילו רואה, אין העולם מסתיר כלל, וגם האהבה הבאה מבחי' הדעת וראי' חושיית אין ערוך אלי', וכן היראה כו' כי אינו דומה שמיעה לראי'. ופי' ראי' כמארז"ל הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, הסתכל דוקא בבחי' ראי' בעין השכל כמו אדם המבין בחכמתו ורואה שיבוא עליו איזהו דבר טוב, או היפוכה ח"ו אע"פ שרחוק הזמן שיבוא הדבר הנה מפני הסתכלות שכלו הוא כאילו רואה מיד בעיניו וכאילו הובא עליו, ומתיירא מאד אם רע הוא, ושמח מאד אם טוב הוא, אבל בחי' שמיעה שהיא בחי' ההתבוננות בלבד במחשבה עמוקה זהו כמו ששומע מאחרים שיכול הדבר ההוא לבוא, הנה מזה לא יפול עליו היראה כ"כ או השמחה מהדבר, והיינו מפני שאין זה הדבר בהתגלות גמור אצלו כ"כ, והגם שמתבונן בו מ"מ אינו דומה כמו שרואה בעיניו, וזהו שאינו דומה שמיעה לראי' שראיית הדבר הגם כי אינו מתחדש אצלו כלל שהוא כמו ששמע כבר הנה כשרואה מתפעל ביתר שאת על ערך התפעלותו שהי' ממה ששמע כו', ע' מזה בד"ה הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה.
וזהו שארז"ל הסתכל בשלשה דברים שיהי' ענין התבוננות אלקות אצלו כאדם המבין בחכמתו ורואה הדבר אע"פ שרחוק כנ"ל ואיזהו חכם הרואה את הנולד. משא"כ בחי' שמיעה היא מבחי' בינה היינו שמבין אחדות ה' איך שכולא חד ושכל העולמות בטלין ומבוטלין כאין נגדו ושהכל בהשפעת חיותו ית' ובו אין שינוי כו' כידוע כל ענין אחדות ה', אע"פ שמתבונן בו הדק היטב וכל עומק מחשבתו טרוד בה והרי נקבעה האמונה בלבו, מ"מ הוא רק ע"ד שמיעה והבנה לבד ואין הענין בהתגלות גמור כאילו רואה בעיניו, ולפיכך כשיסיר [מחשבתו] אף לפי רגע פונה לדרכי תאוותיו, אבל כשענין האחדות בהסתכלות חכמה שהוא מקור הבינה קודם שיבוא להתבוננות והרחבה כו' הוא ממש כמו ראיית העינים ואי אפשר לו בשום אופן להסיר מחשבתו וכל המדות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור