נפשי לחצרות הוי', והיינו שיש לבחי' נפש כליון ותשוקה להוי' לפי שהיא בחי' אחרונה ע"כ היא בבחי' כליון ותשוקה ליכלל בעצמותו כו', וזהו שנק' חיי שעה, שהיא רק בחי' נפש כו'. משא"כ תורה נק' חיי עולם שהוא בחי' נצחי', כי פי' של עולם זה היינו נצחי' וכמשארז"ל כ"מ שנא' לי אינו זז לעולם שפירושו נצחי', כך התורה נק' חיי עולם שהוא בחי' נצחי' שהיא למעלה מבחי' חיי שעה, ולזה הי' מתמה מניחין חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה, כי תפלה הוא הכל רק בחי' חיי שעה רפאינו ברך עלינו כו', ואף שצריך ג"כ להמשכת חיי שעה אך ע"י המשכת התורה שהיא חיי עולם ממילא נכלל בחי' חיי שעה כי יש בכלל מאתים מנה, ולזה תורתן אומנתן פטורי' מן התפלה, לפי שממילא נמשך בחי' המשכת חיי שעה שע"י התפלה.
ובזה יובן מה שקחשיב במדרש לגריעותא מה שהיו להוטין אחר האדמה, דהנה על פירות הארץ מברכין בפה"א, דהיינו פרי שהאדמה מוציאה, וזהו ענין התבואה שהיא מבחי' אדמה, דהנה כתיב קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה, תבואתה היינו תבואת ה', ה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם, דהיינו ששרש התבואה נמשך רק מבחי' ה' אחרונה שהוא בחי' אדמה שהוא בחי' מל', וזהו פרי האדמה שנמשכין רק מבחי' מל' בחי' ה' כו', ועיקר תבואה הוא שעורים, כי חטה יש דיעה שהוא מין אילן עה"ד חטה היתה, ושעורה הוא בחי' שיעור ה' שנמשך מבחי' ה', וזהו משארז"ל במשנה בפסח על התבואה שאז הוא זמן קצירת שעורים, וכמ"ש שמור את חדש האביב וכתיב כי השעורה אביב כו', ובפסח שהוא הגילוי הראשון שאז יצאו מהגלות אז הוא המשכה רק לבחי' תבואה. משא"כ בעצרת הוא על פירות האילן, כי אילן הוא בחי' עץ, וכתיב כי האדם עץ השדה, אדם הוא בחי' אדם העליון שעל הכסא שהוא בחי' אדמה לעליון, רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, ומלכא הוא בחי' עצמות אוא"ס ממש, והאדם הוא עץ השדה שהוא בחי' אילנא דחיי כו', ובעצרת שהוא זמן מ"ת אז הוא על פירות האילן לפי שאז הוא זמן גילוי בחי' אילנא דחיי שהוא בחי' עץ כו', וזהו שאז מביאין שתי הלחם מחטים לפי שהוא בחי' עץ, וגם חטה ך"ב אתוון דאורייתא. וזהו ההפרש שבין חול לשבת, שבחול אינו מאיר רק בחי' מל' משא"כ בשבת שאז הוא עליות העולמות מאיר מבחי' אילנא דחיי כו'.
וזהו ההפרש שבין אדמה לנטיעה. והנה קין ונח ועוזי' שהיו להוטין אחר האדמה היינו שכל תשוקתם הי' להמשיך רק בחי' אדמה היינו החיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור