הרמב"ם בההקדמה, וגם על אביי ורבא לבד יקשה ג"כ כנ"ל שזהו עיקר בתושבע"פ כו'. ויובן בהקדם ענין המרכבה שנקרא דבר גדול, הנה כתיב והחיות רצוא ושוב, פי' שהחיות הם ברצו"ש שענין הרצוא הוא התשוקה ליכלל וליבטל באלקות, ומחמת כי בע"כ אתה חי לכן הם בבחי' שוב, וע"י הרצוא והתשוקה שלהם עי"ז הם מעלים ומגביהים את הכסא עם בחי' אדם שעל כסא שלהם לאוא"ס שבבחי' כי לא אדם הוא לגבי מדריגתם. והנה בבחי' המרכבה יש גבוה מעל גבוה, וכמ"ש בכתהאריז"ל ע"פ הזהר שכרוב וחיות ואופנים, כרובים בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשי', וכמארז"ל על ישעי' ויחזקאל למה הוא דומה לבן כרך שראה את המלך ולבן כפר שראה את המלך, שלהיות כי ישעי' ראה המרכבה בשרפים כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ה"ה דומה לבן כרך שראה את המלך ויחזקאל להיות כי לא ראה רק בחיות ואופנים לכן ה"ה דומה לבן כפר שראה. והענין הוא שההפרש ביניהם כך הוא שבן כרך כשרואה את המלך שלהיות הדבר עצמו אינו דבר חדש אצלו כ"כ שהרי הוא רואה את המלך תמיד ונמצא שעיקר הענין אצלו בראייתו שלהיותו מכיר גדולת המלך ה"ה מתענג בתענוג נפלא מכבוד יקר תפארת גדולת המלך, כי הדבר מושג אצלו ויודע היטב כל הנהגות המלוכה לכן הוא מתענג מזה ומהוד יקר גדולת המלך, משא"כ בן כפר כשרואה מאחר שאינו משיג יקר תפארת גדולת המלך, רק הוא בהתפעלות גדול מאשר רואה התחדשות זו בעיניו ומתפעל מכל דבר בפרט.
ועד"ז יובן ענין ההפרש בין שרפים לאופנים, שבהיות השרפים משיגים גדולת הבורא איך שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות וכולא קמי' כלא חשיב לכן הם בבחי' הביטול בבחי' רצוא ותשוקה, אבל האופנים בהיות כי אינם משיגים איך שהוא קדוש ומובדל רק משיגים שיש בחי' שלמעלה מהשגתם אבל אינם משיגים מהו, לכן הם ברעש גדול, וה"ז כמו בן כפר שראה כו'. ובזה יובן מ"ש באופנים רעש גדול שלכאורה הלא הם אינם משיגים כמו השרפים ומדוע הרעש אצלם גדול כ"כ יתר מבשרפים, אך הענין הוא דהרעש הוא על העדר ההשגה שמפני שאינם משיגים לכן הם מרעישים על העדר ההשגה, וכמו שאנו רואים טבעי בנ"א מי שמשיג היטב ויודע בטוב הדבר ההוא ה"ה בהשקט, אבל מי שיודע שיש איזה דבר חדש והוא אינו יודע מהו ה"ה ברעש ובהעדר המנוחה עד שיודע מהו הדבר ההיא, ועד"ז יובן באופנים להיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור