שע"י החיות המרכבה עי"ז נעשה נחוח להוי' וממילא נמשך תוס' אור וחיות גם לבחי' בי"ע כו'. וגם עלייתם שהם מעלי' הניצוץ זהו ג"כ חיות שלהם שזה"ע הרצוא שנעשה להם שעי"ז הם מעלים את הכסא, והיינו ע"י שמקבלים לחם הוא בחי' הניצוץ שגורם להם העלי', ונמצא שזהו ג"כ משל שכמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף כמו"כ הניצוץ שמתעלה מנפש הבהמה נעשה בחי' לחם להשרפים שיוכלו להיות בבחי' רצוא שזהו החיות שלהם ואח"כ נעשה שוב הוא כשנמשך בחי' נחוח להוי' נמשך גם בהם השוב שהוא בחי' ההמשכה בכלים מכלים שונים כו'.
והנה העיקר בהקרבן הי' הקרבת חלב ודם, ופי' בזהר חלב ודם בחי' חיוור וסומק שהחלב שרשו מחסד והדם שרשו מגבורה וע"י הכהן שהי' מעלה חלב ודם הגשמי' בחי' חו"ג עי"ז הי' מעורר ההעלאה עד רום המעלות עד חו"ג היותר עליונים, והעלאה זה גורם המשכה במדות עליונות, וכמ"ש במ"א בענין הללו את ה' מן השמים עי"ז נמשך הללוהו במרומים ומלאכיו וצבאיו, כי ע"י העלאת וביטול המדות לאוא"ס דלאו מכל אינון מדות שז"ע לך ה' הגדולה כו' עי"ז נמשך כי כל בשמים ובארץ כל הוא בחי' כלליות מל' אמרו אליו כל תשא עון כתר הכללי שיומשך בשמים ובארץ, והיינו שיומשך במדות עליוני' מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו', וזהו ענין הקרבן בכלל, הקרבת חלב ודם חו"ג, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס ומשם הוא בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון [מדות] אשר שם אם צדקת כו' שאינו תופס מקום כלל, נמשך לכפר על נפש החוטא כו'.
ועכשיו שאין לנו קרבנות תיקנו לנו התפלה כנגד תמידי', שתפלה וק"ש שבכ"י הם בחי' עולת תמיד, שלכן ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכי' נמצא שנק' הק"ש בשם עולה, שע"י התבוננות בק"ש בפסוק ראשון עי"ז הוא זובח את יצרו להיות ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבה את ה' כו', והיינו בחי' הנה"ב שהיא בחי' רוח הבהמה היורדת למטה בארץ בתענוגים ותאוות גשמיות יהפך להיות רוח האדם עולה למעלה מעלה לה' כעולה וכקרבן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור