כ

שמו לבד, וכמשל המלך שמובדל ומרומם ואין עצמותו מתפשט כלל רק שמו נקרא על בני מדינתו, ועד"ז יובן למעלה שכלליות עולמות בי"ע נבראו רק מבחי' מל' שהוא הארה מבחי' שמו, כי על ש' הוי' נא' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ממילא ומאליו ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, ולכן אומרי' אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא, שתי' ל' נברא משמע מאליו ולא בבחי' כח הפועל בנפעל, וכמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי, ועל שם ה' הוא שארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שה"ע השם כמ"ש כלול בעצמותו, כ"א הארה מבחי' שם זה הוא מקור התהוות עולמות בי"ע שהוא רק זיו והארה בעלמא בבחי' ההתנשאות וריחוק בחי' דבר ה' בחי' לבוש מל' כדי שיתהוה מציאות היש בבי"ע מאין דמל' ע"י בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע, ואם הי' התהוות העולמות דבי"ע בבחי' השתלשלו' הי' העולם בטל במציאות ממש, ולא הי' יכול להיות התהוות היש כלל ולזה נברא החומר מבחי' דבר ה'. ושורש הענין הוא כי אותיות הדבור הם בחי' חומר לגבי הצורה הוא בחי' אור החכ' וההשכלה המלובש בהאותיות, וכמו עד"מ מ"ש כי ביום אכלך ממנו כו' שלא נפרט בדבורו של הקב"ה איזהו יום אם יום האדם או יומו של הקב"ה, וע"פ החכ' הוא בחי' הצורה שבאותיות גזרה חכמתו שזהו בחי' יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה וחי תתק"ל שנים, ולכן הדבור בחי' דבר ה' הוא מקור להתהוות החומר בנבראי' דבי"ע ע"י בחי' הפרסא המעלמת אור האצי' להיות אור של תולדה בבי"ע כו'.

אך אם הי' מתהוה הצורה ג"כ מבחי' דבר ה' היו העולמות נבראי' נפרדים לגמרי ולא הי' בהם בחי' הביטול כלל, ותכלית המכוון מברה"ע בכדי להיות יש וע"י העבודה יהי' היש בטל לאין ויהי' גילוי כבוד ה' למטה כמו למעלה וכמ"ש לע"ל כי עין בעין יראו, וכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר שכ"ז הוא ע"י העבודה דעכשיו בבחי' היום לעשותם, לכן התהוות הצורה הוא בחי' ציור החומר, בכדי שיהי' כלי לקבל צורת הנפש כנ"ל הוא מבחי' חכמה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית, אשר יצר את האדם בחכ' הוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול, ובשרשו הוא בחי' מו"ס שבו מלובש גבו' דע"י בוצינא דקרדוניתא, המודד כל המדידות איך יהיו בציורם בצלמם וכתבניתם כו', וזהו בחי' חפץ

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org