הענין הוא דהנה מצינו מעלה בתפלה דתפלה הוא ענין מה שכתוב המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שתמיד נמשך בחי' זו, וזהו כלל שכל המשכה שנמשכת בתמידות הרי זה נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי כו', ועל דרך כל מקום שנאמר לי אינו זז כו', והגם שזהו מיחוד חיצוני דחכמה ובינה, מ"מ הוא בלי הפסק, ולכן מי שתורתו אומנתו שלומד תמיד ולא פסיק פומא מגירסא הרי זה נמשך גם כן מבחי' אור אין סוף ב"ה דלא פסיק ולכן מאחר שנמצא בו גם מעלת התפלה ונוסף לזה שגדלה מעלת התורה על התפלה לכן הרי הוא פטור מן התפלה, אבל מי שאין תורתו אומנתו הגם כי גדלה מעלת התורה על התפלה, אבל הנה יש יתרון המעלה בתפלה שממשכת בתמידות כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד, לכן חייב בתפלה. וזהו ביאור מארז"ל רבא חזייא לרב המנונא דקמאריך בצלותא ודימה רבא כי רב המנונא הוא מן אותם שתורתן אומנתן לכן א"ל מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, כי מחמת ענוותנותו חשב את עצמו שאינו מן אותם שתורתם אומנתם לכן הוא חייב בתפלה.
וזהו אם אין קמח אין תורה כי צ"ל קמח הוא בחי' התפלה בחי' חיי שעה בפני עצמו ובחי' תורה בפני עצמו, ופי' אם אין קמח אין תורה ע"ד שארז"ל כל תלמיד חכם שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל, שבכדי להיות המשכת הפנימיות צ"ל בחי' חיצוניות, וזהו שרש ענין הקמח. וכדי לעשות עיסה שתחייב בחלה צ"ל טחינה ולישה ואפי', טחינה בנפש הוא ענין לב נשבר ונדכה, וגם כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופי' רש"י הכנעה, והיינו מחמת שהוא בבחי' לב נשבר ונדכה ה"ה בבחי' הכנעה ושפלות כו', וכדי לבוא לזה צ"ל ממארי דחושבנא על כל דבורים ומעשות ומחשבות אשר לא לה' המה, שכאשר יחשוב כל דיבוריו שדיבר בכל היום יתמרמר לבו מזה ויבוא להיות בבחי' לב נשבר ועי"ז יהי' בבחי' הכנעה ושפלות כו'. ולישה הוא כאשר מערבין המים בקמח, ועד"ז יובן בנפש שהמים הוא מ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים כו', וכמו ע"י הלישה מתערב יפה המים בכל חלקי הקמח ומתדבק היטב, כמו"כ צ"ל ולדבקה בו, וזהו ענין אהבת בכל לבבך ובכל נפשך. ואפי' היא אהבה ברשפי אש.
והחלה צריכים ליתן לכהן, כי הנה כתיב ואם האכל יאכל וארז"ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת מזבח ואכילת כהנים וארז"ל כהנים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור