תלוים בי"ה, שהמצות הם שפחה חרופה וגזל ומעילה ונזיר וטהרת המצורע, הנה נודע כי שורש ענין הנגעים הוא מבחי' הסתלקות אור אבא ומזה הוא סיבת הנגע כמ"ש באריכות בד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע בלק"ת פ' תזריע ובההגהות לשם, וכשנטהר המצורע מצרעתו זהו הוראה שנטהר הנגע והתחיל להאיר בחי' אור אבא, ולכן צ"ל הקרבן זכר דוקא, וז"ש שאשם הוא בבינה אשר שם מאיר בחי' אור אבא כו', והנזיר הנה נודע שהנזירות הוא בא"א, וזה שטימא את ראש נזרו מגיע הפגם בג"ר וכפרתו הוא להביא אשם, ומההכרח לומר שהאשם הוא בבינה אשר היא כוללת ג"ר, ואשם מעילה הוא ג"כ על שמעל בקדשים שנהנה מדבר קדש אשר זהו ג"כ בג"ר כו', וענין הגזילה י"ל ג"כ ע"ש מ"ש גוזל אביו ואמו שג"כ הפגם הוא בי"ה, ואשם שפחה חרופה י"ל ג"כ מפני שהיא חצי' שפחה וחצי' משוחררת והיא נחרפת לאיש ויכול להיות דתפסי בה קדושין, ונודע כי איש ואשה הם בחי' י"ה ולכן יש י"ה בתיבת איש ואשה שי"ה שרוי ביניהם, וכמ"ש במ"א בענין הולדת בן ובת שאז קיים מצות פו"ר לדעת ב"ה לפי שנשלם שם הוי' כי איש ואשה הם י"ה ובן ובת הם זו"נ, ולהיות כי האשם מכפר על הפגמים אשר בי"ה לכן פי' הבחיי שהוא בבינה, ע"ד במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד, והגם כי כל הל"ת הם בי"ה כנודע שמ"ע תלוי' בו"ה ומצות ל"ת בי"ה, מ"מ הרי מצינו במ"ע ג"כ שהם בי"ה, כמו מצות כיבוד אב שהם בי"ה, ונזירות שהם בא"א וסוכה שהיא מקיפים דבינה כמש"נ ענין זה במ"א, והנוגע לתירוץ קושי' זו היינו לפי שבכלל כל המצות הן עשה והן ל"ת הם נק' מצות המלך שהם במל', כמשל המלך שמצוה לעשות דבר זה, ודבר זה לא יעשו, אבל ה' מצות הנ"ל שמביא עלי' אשם יש לחלקם מכל שארי מל"ת כו'. אמנם כ"ז בכדי לתרץ הבחיי, אבל במאו"א אות א' סי' קל"ב כ' אשם סתם ת"ת, ואשם תלוי יסוד והיינו בחי' וא"ו כמ"ש השל"ה, וחטאת היא במל' לדברי כולם כמ"ש הבחיי שהוא כנגד מדת שמור, וכן משמע דעת השל"ה שכ' שהם ו"ה, וכ"כ במאו"א אות ח' סעי' ך"ד חטאת במל'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור