ובכ"ז יובן מה שנאמר במ"ת אלקיך ל' יחיד ולא נאמר אלקיכם ל' רבים, וגם נאמר אנכי דוקא שלהיות נמשך לכאו"א בפרט זהו צ"ל ממקום הגבוה יותר, כי בכל התורה שנאמר אני ה' אלקיכם ל' רבים י"ל שאינו השפלה כ"כ שהרי זהו לכלליות נש"י אבל במ"ת נאמר אלקיך ל' יחיד שכאו"א מישראל הי' אומר עמי הדבור מדבר לכן נאמר אנכי דוקא, כנודע ההפרש בין אני לאנכי שכשהוא מדבר בלשון שפלות אומר אני, אבל כשמדבר בל' גבוה אומר אנכי כמ"ש שמואל הנביא אנכי הרואה, והיינו להיותו נביא כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין אני לאנכי שנאמר בתורה שאנכי רומז לבחי' הגבוה ביותר והיינו כי אני הוא בחי' מל' ואנכי מורה על הכתר, ולכן מתוסף בתיבת אנכי כ"ף לרמז על בחי' כתר, והיינו כי בכדי שיהי' נמשך הכח לכאו"א להמשיך להיות הקב"ה מניח תפילין ולהיות הקב"ה קורא ושונה כנגדו, שז"ע שהי' כאו"א מישראל אומר עמי הדבור מדבר, פי' שהרגיש הכח האלקי הנמשך לו שיוכל להמשיך המשכה עצמיות ע"י למודו וקיום מצותיו ית', לכן נאמר אנכי דוקא שהוא בחי' אנכי מי שאנכי בחי' כתר כי להיות נמשך לכאו"א בפרט צ"ל מבחי' הגבוה ביותר כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי שלהיות המשפילי זהו מבחי' היותר גבוה שז"ע המגביהי לשבת, וכמו"כ במ"ת נאמר אנכי דוקא כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור