שצו

הוא על התבוננות וכמ"ש תחלה שמע ישראל כו' מל' הסכת ושמע שהו"ע ההתבוננות שיתבונן באלקות ועי"ז ממילא יבוא לבחי' האהבה לפי שהמדות מקבלים מן השכל דרך השתלשלות עו"ע בבחי' קירוב וכן בגשמי' כמו במו"מ המדות נולדים מן השכל ולפי שהמדות נולדים מן השכל לכן הם בטלים להשכל כו' כי העלול בטל להעילה וכמו"כ אם הי' נברא הנ"ל בחפץ ורצון הוי' הי' העולם בטל במציאות ממש כמו עלמא דאתכסי' שהם בתכלית הביטול וא"כ לא הי' עבודה כלל. רק עיקר גילוי מציאות התהוות היש ע"י דבר הוי' וכמו שאנו רואי' שאותיות הדבור נראים כאלו הם נפרדים, הגם כי למעלה אינו שייך לומר נפרד כו' כי אין לך דבר שחוץ ממנו אך מ"מ דיברה תורה כלשון בנ"א כו' וע"כ לפי שנתהוו מבחי' דבר הוי' לכן הם נראים ליש ודבר.

ב) והנה בחי' דבר ה' הוא בחי' מל' כי מל' מל' כ"ע אין מלך בלא עם שבחי' מל' הוא בחי' ההתנשאו' והסתלקות שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' שם בלבד, ולכן בשם הוי' כתיב יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו כמו עד"מ מלך בו"ד שמלכותו הוא שמו בלבד אשר נקרא על מדינתו אבל לא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, וזהו ונבראו שהוא ממילא כו', וזהו ג"כ מ"ש אתה הוא עד שלא נבה"ע אתה הוא משנבה"ע ולא כתיב ברא לפי שברא משמע שהיא כח הפועל בנפעל ממש וכמ"ש בראשית ברא אלקים שהוא בחי' התלבשות כח הפועל בנפעל כו' אבל נברא משמע שאינו בבחי' התלבשות כלל ועל בחי' שם הוי' הוא שאמר בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, אבל התהוות עולמות הנבראי' דבי"ע הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא בבחי' התנשאות וריחוק בחי' דבר ה' בחי' מל' כדי שיתהווה יש מאין כו' ע"י בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע, ואם הי' התהוות העולמות בבחי' השתלשלות הי' העולם בטל במציאות ממש ולא הי' גילוי בחי' יש, ולזה התהוות החומר היא מבחי' דבר הוי'.

אך אם הי' התהוות הצורה ג"כ מבחי' דבר ה' היו נפרדים ממש ולא הי' בהם בחי' ביטול כלל, ותכלית בריאת יש מאין הוא כדי להיות ביטול היש לאין ונגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה וכמו שיהי' לע"ל כי עין בעין יראו כו', וזהו ע"י שנעשה הצורה ע"י חכ' כמ"ש כולם בחכמה עשית, אשר יצר את האדם בחכ', כי חכ' הוא כח מ"ה בחי' ביטול והיינו בחי' מו"ס שבו מלובש גבורה דע"י בוצינא דקרדוניתא המודד כל המדידות איך שיהי' בציורם כתמונתם כו', ועי"ז יכול להיות בנבראים בחי' ביטול היש לאין ובחכ' אתברירו.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org