דאורייתא, והאיך יתכן בה לומר בחי' חטא, אך הענין הוא דהנה איתא בזהר על בחי' המל' שנק' ברתא דמתחטא לקמי' אבוה והיינו מפני כי החטא סמוך לה וכמ"ש לפתח חטאת רובץ, פי' פתח הוא בחי' מל' בחי' דלת וכמ"ש דוד ארוממך כי דלתני, וכתיב פתחי לי, ופסח ה' על הפתח שכמו הפתח משמש כניסה ויציאה כמו"כ כל ההמשכות והעליות הוא ע"י המל' כו', והנה סמוך לפתח זה חטאת רובץ כו', משא"כ השבטים הם י"ב גבולי אלכסון הם רחוקים מבחי' החטא, וזהו חלה חל ה', שז"ע כמו ההפרש בין חמץ למצה, שהוא בין ח' לה' שהחמץ רומז על היצה"ר כמ"ש מכף מעול וחומץ, אבל מצה הוא בה"א בחי' ביטול כמו שאנו אומרים מצה זו כו' ע"ש מ"ה בחי' ביטול, כמ"ש ונחנו מה, וענין חלה הוא שבלחם חמץ יהי' ג"כ בחי' ה' כו'.
ויובן בהקדם ענין הקמח שארז"ל אם אין קמח אין תורה כו', דפי' הפשוט הוא כמ"ש רז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם כו' וכל ת"ת שאין עמה מלאכה כו', שצ"ל ב' בחי' קמח ותורה, קמח הוא בחי' גשמיות כו', וז"ע פלוגתא דרשב"י ור' ישמעאל בפ"ה דברכות דל"ה ע"ב, שרשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו', ור"י אומר הנהג בה מנהג דרך ארץ, אך אפ"ל פי' אם אין קמח כו' ע"ד שארז"ל רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא א"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה א"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, והנה צ"ל ענין שתורתן אומנתן פטורין מן התפלה וחייבים בק"ש, נמצא שיש בבחי' התורה לפטור מתפלה ולמה דוקא מי שתורתן אומנתן ומפני מה גם מי שאינו תורתו אומנתו [לא] יפטור ג"כ מתפלה מאחר שיש בתורה לפטור מתפלה כו'.
ב) ויובן בהקדם ענין הק"ש ותפלה ותורה, הנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עול מצות שהם בחי' רצוא ושוב קבעומ"ש הוא בחי' רצוא וקבעומ"צ הוא בחי' שוב, והנה בפ'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור