מלמעלה, ע"כ נמשך גם למטה החיות מתחלה בדרך כלל שהוא בחי' ר"ה ואח"כ נמשך בדרך פרט לי"ב חדשים כו'.
והנה התורה נדרשת בדרך כלל ופרט שכמו שבר"ה הוא התחדשות בדרך כלל כמו"כ בכל יום יש התחדשות בדרך פרט, וכמ"ש ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, והיינו שבכל יום נתחדש החיות ע"י רמ"ח פקודין, כי רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים דמלכא שהם בדרך כלל ג' קוין על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ולמעלה זהו ענין ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא כו' (ששרשן מג' ספרים שהם בחי' חב"ד) ורמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא דהיינו שהם כלים והמשכת גילוי אוא"ס ממש, כי יש חילוק בין מלכא למלכות, כי מלכות הוא בחי' הנעשה מקור לעולמות מלכותך מל' כל עולמים שהם בבחי' יש, משא"כ מלכא הוא בחי' (מדות דאצי' שהוא בחי' ז"א) הוא בחי' ה' מלך שלמעלה מהיות מקור לעולמות בחי' אני הוי' לא שניתי, וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי בחי' מלכא, וזהו שנק' רמ"ח אברים כמו שהאבר הוא כלי לגילוי חיות הנפש כמו"כ רמ"ח מ"ע הם כלים לגילוי השראת אוא"ס ב"ה כו'. וזהו ענין שיש במצות ב' כוונות, הא' כוונה כללית לכל המצות דהיינו שצריך לכוין בשעת עשיית המצוה שעושה אותה לפי שכך צוה הקב"ה ונקראו מצות המלך, וזהו כוונה כללית לכל המצות, ויש כוונה בדרך פרט דהיינו שבכל מצוה יש כוונה פרטיות, עד"מ מצות ציצית שהן ל"ב חוטין הכוונה להמשיך ל"ב נתיבות חכ', וכן ד' בתים דתפילין הוא להמשיך ד' מוחין, שענין ב' הכוונות אלו הם כנגד ב' בחי' שיש במל' שהוא בחי' הנעשה מקור לעולמות, ומה שלמעלה מגדר עולמות שהוא בחי' שם הוי' ואד' שכנגד שם אד' זהו בחי' כוונה הכללית של המצות שהוא בחי' מצות המלך, וכנגד מה שהמצות הם בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא המשכת שם הוי' כו' זהו ענין כוונה הפרטיות שבכל מצוה, והנה מכוונה זו נמשך שמחה של מצוה כו', וזהו הנק' יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד הוי' ואד' כו'.
והנה זהו בדרך פרט בכל יום ובר"ה נמשך זה בדרך כלל, ולהבין מהו ההתחדשות בר"ה יותר מבכל יום צריך להבין מארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולכאו' אינו מובן שהרי קבלת עול מצות הוא ג"כ בחי' קבעומ"ש ולמה מחלקים אותם לשנים אך הנה יש להקדים מ"ש והחיות רצוא ושוב, והנה בפי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור