בסש"ב פ"ג ופי"ח ובלק"ת בד"ה אלה פקודי ובד"ה מצה זו, שהחכ' היא למעלה מן ההשכלה וההבנה, ומה שאנו קורי' שכל זהו בחי' בינה. והנה לדברי מי שאומר שהחכ' היא בחי' ההבנה היא בלב א"א לומר שמשכן הבינה היא בלב דהלא אנו רואים שאינו כן וכנודע מענין חללי דגלגלתא, אלא עיקר הפלוגתא על עיקר והמשכה שסובר שעיקר הבינה נמשך מהמוח ללב, ולכך מצינו כמה פעמים שחו"ב הוא בלב וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכ', בלב כל חכם לב נתתי חכ', וכן בינה לבא, וכן איתא בגמ' הלב רואה הלב שומע הלב מבין, וזהו ענין מ"ט שע"ב, דהנה שער הוא שמשמש כניסה ויציאה, וזהו שערי בינה שהוא דרך ושער לההמשכה שנמשך מהמוח ללב, וזהו מ"ש עיני כל אליך ישברו, כל הוא נו"ן שע"ב שנמשכו ממוח ללב, והנה בבחי' ההמשכה זו שנמשך ממוח ללב יש שני בחי' דהיינו כל וכלה, וזהו החילוק שבין אירוסין לנשואין, דהיינו שהגם שנמשך ההתבוננות שבמוח ללב מ"מ אינו מתפעל מזה זהו הנק' בחי' אירוסין דהיינו שהוא רק בחי' מקיף לבד ואינו נמשך בפנימי' כלל, אבל כלה שהוא בחי' נשואין דהיינו כשנמשך ההתבוננות בתוך תוך נקודת לבבו ופנימיותו וכמ"ש בכל לבי דרשתיך וכן בכל לבבך זהו בחי' כלה בחי' נשואין שנמשך בבחי' פנימיות ולא בבחי' מקיף לבד וזהו מ"ש וארשתיך לי במשפט שמתחלה הוא בחי' אירוסין בבחי' מקיף ואח"כ וידעת את הוי' מלשון והאדם ידע שהוא בחי' נשואין שנמשך בפנימי' ממש.
והנה זה רק המשכה שנמשך מהמוח ללב כדי לעשות לה כלי שיוכל לקבל שהוא רק בחי' בינה, כחו"ח לפום מה דמשער בלבי' כו' שמייגע א"ע בהתבוננות לפי השגתו כו', אבל אח"כ כתיב שאו מרום עיניכם וראו כו', פי' ענין הראי' הוא כי נודע שאינו דומה שמיעה לראי', וכשרואה דבר ששמע כבר והבין אותה ה"ה מבין זה באופן היותר נעלה, כי ע"י הראי' נעשה הנחה בנפשו באופן היותר נעלה כו', ועד"ז יובן ענין הראי' באלקות (שז"ע המשכת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור