רנב

בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ולזה אמר וזכרתם את כל מצות הוי' כי מצות ק"ש שקולה ככל התרי"ג מצות, וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ, ואח"כ חשיב רק מצות ק"ש לבד, והיינו מפני כי ק"ש היא מצוה כלליות, וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עליהם עומ"צ, וכמאמר קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי שהמצות הם גזירות המקום שירצה כך וכך דוקא, ורוב המצות אין להם טעם כלל למה ירצה כך כמו ענין הציצית למה הוא ענין הציצית שצריך להיות על כנפי בגדיהם, וגם למה דוקא טלית בת ד' כנפות חייבת בציצית ולא בת שלש, ועד"ז בכל המצות כמו ענין התפילין שכאשר כותבין ד' פרשיות בדיו על הקלף גשמי ואח"כ כשיניחו אותם זהו מצות תפילין, שלכאו' אינו מובן כלל ענינם, וגם בפרטיות למה דוקא תש"ר הוא ד' בתים ובכל בית יהי' פרשה בפ"ע, ובתש"י הוא כל הד' פרשיות על קלף אחד ובבית אחד שזהו אינו מובן כלל, וכשיעשו חמשה טוטפת אינו כלום ואדרבה עובר על ד"ת וכמארז"ל במשנה בפ' בתרא דסנהדרין גבי זקן ממרא שחומר בד"ס שאם הורה לעשות חמשה טוטפות כדי לעבור על ד"ס חייב משום זקן ממרא, ונמצא כי המצות הם גזירת המקום שכך דוקא יהי' המצוה כתיקונה ואם ישנו איזה דבר מן הדברים לבד שאינה מצוה, כ"א עובר עלי' משום בל תוסיף, וכן בכל פרטי המצות, וכן כל איסורי תורה הם אינם ע"פ דרכי השכל כלל כמו איסור בשר בחלב שהבשר בעצמו הוא כשר והחלב בעצמו כשר, ושניהם כ"א לבד מותרי' באכילה ולערב שניהם זהו אסור ואפי' על הבישול לבד הוא חייב, וכן שעטנז שהוא מצמר ופשתים, שצמר לבד ופשתים לבד מותרי' ללבוש, ולערב שניהם אסור, וכן אפילו באיסורי' הפשוטים שבלתי מעורבים כמו איסור אכילת חלב ודם שאינו מושג כלל למה יאסור לאכלם אם לא מצד גזירת המלך ממה"מ הקב"ה, וחלב חיה ועוף מותרי' שא"ז כ"א גזירת המלך, וכן איסור חמץ בפסח, וכן מה שכשר לסכך הסוכה ומה פסול וכן בד' מינים שבלולב שמהם כשרים ומהם פסולים, וכן שופר שכשר לתקוע בו והפסול לתקוע בו וכדומה בכל מצוה בפרט יש דקדוקי' רבים שזה כשר וזה פסול, וגם על המצוה בכלל אינו מובן כלל למה הוא כך, ומהו הנח"ר למעלה מעשיית דבר זה כו'.

והגם כי באמת יש טעם לכל מצוה אמנם טעמי מצות לא נתגלו פי' שהם למעלה מן הדבר שיוכל להתגלות כ"א שזהו למעלה מן הטעם המושג

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org