וכאשר מתבונן בכ"ז בבחי' דעת והרגשה כאילו רואה שז"ע מ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שגם הנשמות דבי"ע הם הנק' זרע בהמה ששרשם מי"ב שבטים י"ב בקר דבריאה הנה ע"י משה רעיא מהימנא הא' המיוחד בז' רועים מרע"ה ממשיך בחי' הדעת וההרגשה גם בנשמות אלו שיהי' ההתבוננות בהם כאילו רואה ממש וכאילו מכיר חיות נפשו, הגם כי לא ראה את הנפש מעולם מ"מ הוא יודע ומכיר נפשו שמחי' אותו כמו"כ יהי' בחי' הרגשת והשגת אלקות אצלו בבחי' דעת והכרה, כי הדעת מחבר חכמה שהיא בחי' ראי' עם הבינה בחי' שמיעה כמשנ"ת באריכות בד"ה וירא בלק הנ"ל, ועי"ז יבא ויגיע לבחי' מעלת ומדרגת ביטול גדול בק"ש להכלל בבחי' אדם בבחי' פנימיות בבחי' רצו"ש, שז"ע מה שקדמה שמע לוהא"ש, שמע בכלל היא בחי' הרצוא לבעהר"צ, ואי' תמצאנו, לזה נא' והיו הדברים האלה הוא בחי' תורה שאורייתא מחכ' נפקת ובחכ' הוא השראת אוא"ס והוא וחכמתו אחד, ואח"כ בפ' שני' דק"ש נא' בפרטיות ענין המצות כמ"ש והי' א"ש תשמעו בפרטיות אל מצותי כו', ובאמת יוכל להבין בטוב, ודעת לנבון נקל שגם כל מה שלמטה הוא בתכלית היחוד באלקות, והם הם אלקותו ית' שהעיקר הוא המחי' ומבלעדי החיות אינם שום מציאות כלל והוא ית' חיותם וקיומם, וזהו שמע ישראל שמע ל' הבנה כי הוי' שהוא בחי' עצמותו ומהותו כבי' בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, הוא אלקינו שהוא בחי' אחד, וד' רבתי שהוא בחי' דבר ה' חיות הכללי שבכל העולמות, כי בע"מ נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות הוא בחי' מח' אחת, וכמ"ש בזהר שבמח' אחת ברא את העולם, והיינו שז"ע כלל ופרט שבתחלה הי' כלליות העולמות מבחי' מח' אחת ונפרטו אח"כ בבחי' הדבור כו', וא"כ מאחר שכל חיותם וקיומם הוא בחי' דבר ה' ומחשבתו כו' וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט, וכ"ה במדת"ל, שדבר ה' המחי' ומהוה עולמות הם עומדים תמיד להחיות ולהוות העולמות, ואם הי' מסתלק כרגע הי' אין ואפס מכל העולמות, ונמצא כי הם בחי' אלקותו ית', וממילא מובן שמאחר שכ"ז נמשך רק מהארה מאתו ית' ממילא צריכים להיות בבחי' כליון ותשוקה ליכלל וליבטל בעצמותו ומהותו ולא להיות בבחי' רצון במה שנתהוה מהארה בעלמא כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור