קנח

וכמ"ש בזהר בענין מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, והם המלאכים שנקראים בשם יוצר משרתים שאומרים שירה בכל יום ונכללים ונבטלים לאין, ואשר משרתיו שעומדים ברום עולם משי"ב, כמ"ש במ"א, ובזה יובן מארז"ל בחולין שנשאו דשאים ק"ו בעצמם ומה אילנות שאין דרכם לצאת בערבוביא אמר הכתוב למיניהם אנו שדרכינו לצאת בערבוביא עאכו"כ, שלכאו' יפלא איך ישאו דשאים ק"ו בעצמם הלא הם צומח ואיך יהי' בהם הדבור והשכל לאמר ק"ו כו'. אך הענין הוא שאין הדשא והעשב אומר הק"ו כ"א שרשו ומקורו ברוחניות שהוא בחי' המזל שגבוה מעל גבוה עד המלאכים העליונים שיש בהם הדבור שאומרים שירה והם יכולים ג"כ לשאת ק"ו, ועכ"ז הם מקורים על בחי' הצומח להיות כי בהם הוא עיקר בחי' המדות שהם בבחי' צמיחה קטנות וגדלות, מקודם השליחות לשעת השליחות, או מקודם השירה לשעת השירה שהצמיחה והתוס' היא בהגדלה בתוס' וריבוי, עד כי בשעת השליחות יכול המלאך לקרוא א"ע בשם ה' כמ"ש ויאמר בי נשבעתי נאום הוי' וכתיב ותקרא שם ה' הדובר אלי', והיינו לפי שבעת השליחות הוא בטל לגמרי עד שקורא לעצמו ע"ש המשלח לפי שמתבטל כל מהותו לגמרי שאין בו רק כח השליחות כו' וה"ז כמשל הצומח שמשתנה מקטנות לגדלות כו', ולכן הם מקורים על בחי' הצומח הגם כי יש בהם הדיבור ג"כ כו' עכ"ז העיקר הוא המדה כו'. וזהו שארז"ל במד"ר פ' תרומה שכל מה שיש למעלה יש למטה, למעלה שרפים עומדים ולמטה עצי שטים עומדים, וכתיב אז ירננו כל עצי היער שקאי על המלאכים שנק' בשם עצי היער, והיינו להיותם מקורים ושרשים לבחי' הצומח אילנות ודשאים שלמטה כו'.

וכמו שהוא במין הצומח דשא ועשב ואילנות כמו"כ הוא בכל פרטי דברים דצח"מ שנתהוו במע"ב, וכמארז"ל כד קארי תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, שלכאו' אינו מובן מה שייכות ענין ברכת הנותן לשכוי בינה לקריאת התרנגול דוקא, שכאשר קורא אז חיוב הברכה ולא קודם לכן, אך הענין הוא דמה שלמטה הוא תרנגול למעלה בשורש שרשו ביצירה הוא מלאך גבריאל ובשרשו באצי' הוא בחי' ה"ג דבינה שמעוררים בחי' המל' מירידתה בבי"ע בכל לילה, כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ובחצות לילה מעוררים ה"ג דבינה את המל' מירידתה בבי"ע להתעלות באצי' כו' כנודע,

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org