ובכ"ז יובן ההפרש בין יוסף ליהודה, יוסף הוא ל' תוס' וריבוי והיינו בחי' צומח מה שמצמיח בריבוי ובהגדלה, וכתי' אלה תולדות יעקב יוסף והיינו כי יעקב הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ופי' בזוה"ק מקצה השמים דלעילא עד קצה השמים דלתתא, ותולדות יעקב היינו הגילוי של יעקב הוא ע"י יוסף, והיינו בחי' ומדריגת שמים קדמו, וע' במ"א מענין עץ ארז ואזוב שהם שני ואוי"ן, יעקב ויוסף, אות וא"ו והמילוי ג"כ וא"ו. ויהודה הוא בחי' הודאה כמ"ש הפעם אודה, וזהו בחי' ארץ בחי' הרוממות דמל' דאצי' שזהו בחי' ארץ בחי' דומם, שבדומם יש בו בחי' הביטול יותר, וכמו העפר שהכל דורסי' עלי', ולכן עתה בסדר השתלשלו' ששמים קדמו, יוסף הוא למעלה מיהודה, וישראל נק' ע"ש יוסף נוהג כצאן יוסף להיותו המשפיע השפע במל' בחי' יהודה, וכענין שהשמים משפיעי' לארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ולכן ויוסף הוא השליט על הארץ והוא המשביר לכל עם הארץ, ויהודה בחי' ארץ מקבל מיוסף. וזהו ויגש אליו יהודה, שהו"ע סמיכת גאולה לתפלה, וצ"ל שלפ"ז הי' צריך יוסף להגיש ליהודה וכנ"ל.
ויובן בהקדם פי' וביאור מארז"ל הנ"ל שכל הקובע מקום לתפלתו או לתורתו כו', שלכאו' צ"ל מהו המעלה בהקביעות שהרי ארז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, אך הענין דפי' ענין קביעות מקום הוא להמשיך בתורה ותפלה כמו בבהמ"ק שנק' מקום כנ"ל שהוא דירת קבע היינו ההמשכה מלמעלה מהשתלשלו' בחי' סוכ"ע, והענין הוא שארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, והנה פי' קבע ועראי אין הפי' בריבוי ומיעוט שימעט במלאכה שהרי ארז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, וכן אמרו ז"ל יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון, משמע שע"י יגיעת התורה אינו פועל כ"כ לשכח עון, ונמצא שגם כדי לשכח עון צ"ל יגיעת ד"א, אך הענין דפי' קבע הוא שיהי' עיקר המכוון במו"מ כדי שיוכל לקבוע עתים לתורה ויוכל להתפלל בכוונה, לעבדו בכל לבבו, וכמארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה, ושע"י מה שישתכר במו"מ יוכל לקיים מצותיו, והעיקר במצות הצדקה להשפיע לדלים מהטורח והיגיעה שלו במו"מ, וכתי' עושה צדקה בכל עת וארז"ל זה המפרנס בניו וב"ב, כי כמו שפרנסה בגשמי' הוא בחי' מזון ולבוש ובית, כמו"כ יובן עד"ז במשרז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שהמזון הוא בחי' לחם דתורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכתי' ותורתך בתוך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור