אל עצמותו כלל ואני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע. ולקרב אל השכל שהוא רק הארה בעלמא יובן ממה שאנו רואים שהחיות אלקי מחי' בכל עולם לפי ערכו שיוכל שאת, והנה ממה שמתחלק בכל עולם לפי ערכו בהכרח לומר שאינו מבחי' עצמותו כ"א מהארה בעלמא. וגם ענין התפשטות האור מורה ג"כ שאינו עצם כלל, כמו התפשטות זיו השמש שאינו רק זיו מהשמש, שהרי אין השמש עצמו הוא המאור מתפשט כלל, כ"א קבועה בגלגלו כנודע, והמופת לכ"ז ממה שאנו רואים שהנפש מחי' את הגוף הנה הגם כי הנפש מתלבשת בגוף אמנם הנה היא מתלבשת רק במוח ולב, ואין עצמיות הנפש מתפשטת כלל להתחלק ולהתפשט ברמ"ח אברים כי היתכן לומר שכח המעשה עד"מ שהוא ביד, האם נאמר שעצמיות כח המעשה שישנו בנפש מתלבש ביד או כח ההילוך ברגל, כ"א רק ממה שהיא מאירה ומתלבשת במוח ולב מאיר הארת הנפש בכל רמ"ח אברים, וה"ז כמו הנר כשמדליקין בבית ממילא מתמלא כל הבית מאורה הוא זיו התפשטות הארתה ואין הנר מתלבש כלל לדחות החושך כ"א הוא נדחה מאליו וממילא כו', ועד"ז הוא הנשמה שמיד שמאירה בגוף הנה התפשטות הארתה מחי' את הגוף בכל אבר לפי ערכו כו'. ועד"ז יובן למעלה שארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם שרק התפשטות אור וזיו בלבד הוא מה שמחי' כל העולמות רק שבבחי' א' אינו דומה מה שהקב"ה מחי' את העולם עם הנשמה שמחי' את הגוף דהנשמה מתלבשת בגוף עכ"פ להחיותו, אבל למעלה מה שהקב"ה מחי' את העולם יש בחי' התלבשות ויש בחי' שאינם בהתלבשות כלל והוא מ"ש אני הוי' לא שניתי כלל.
היוצא מזה שחיות כל העולמות הוא רק מהארה בעלמא, ומחמת שהוא רק הארה בעלמא ומתחלה היתה ההארה הלזו כלולה במקורה שזהו מ"ש בפדר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ולאחר שנבה"ע הוא שנפרש ונבדל הארה להחיות העולמות, ובאמת העולמות אינם תופסים מקום כלל אפי' נגד ההארה הלזו כי כל העולמות הם בחי' מדבר צי' ושממה כמ"ש במ"א, ואפי' עולמות עליונים הוא עולם האצי' שנחשב מעולמות הא"ס ג"כ אינו תופס מקום נגד החיות שמחי' את הע"ס, כי הגם שאמרו דאיהו וגרמוהי חד, מ"מ לא אמרו איהו וחיוהי וגרמוהי חד, שנת' פי' במ"א שמה שאיהו וגרמוהי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור