המצות גשמיות הם כמו ד"א אשר בהם נתלבש אוא"ס עצומ"ה וע"י המצות לוקחים אותו. והענין דכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' אש שכמו האש א"א לאחוז בו כ"א ע"י איזה דבר שע"י אותו הדבר נאחז, כמו שמן ופתילה או עץ שע"י הפתילה או העץ נאחז האש, כמו"כ ה' אלקיך א"א להמשיכו כ"א ע"י דבר אחר הם המצות שבהם נתלבש עצמיות רצונו וחכמתו, ובהם וע"י נמשך המשכה עצמיות.
וזהו שפתח עשה"ד באנכי שאנכי הוא בחי' אנכי מי שאנכי אור א"ס עצומ"ה זהו שנמשך ע"י מעשה המצות, ולכן ארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת שנמשל לחתונה, והיינו כי להיות שלא כל ההשפעות שוות כי כשהרב משפיע איזהו שכל לתלמידו הנה אינו נשפע רק הארה מהשכל, וכמ"ש במ"א שההשפעה היא רק חלק עשירי לבד והוא בחי' הדבור והיינו עם בחי' השכל שמלובש בהדבור, אבל אינו נשפע מעצמיות חכמתו כלום, וה"ז רק הארה מעצם הדבר, וכ"ש בשארי השפעות שהם דברים אחרים כמו שפע צדקה וחסד שהם דברים אחרים שאינם מערך עצמיות האדם כלל, שהרי ההשפעה הוא דבר גשמי כמו כסף וזהב שאינו בערך מעלת האדם כלל, אלא אפילו השפעת השכל שהיא השפעה מהאדם עצמו מ"מ הוא רק הארה בעלמא וכנ"ל, אבל ביום חתונתו זה מ"ת שנמשל לחתונה שהוא בחי' השפעה להוליד בדומה לו ממש, שהשפעה זו אינה דומה לשארי ההשפעות שהם רק הארה בעלמא כנ"ל, ונמצא מובן שע"י התורה נמשכת המשכה עצמיות. ולכן ע"י דבור התורה נעשה שם הוי' בכאו"א מישראל כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם, והיינו שלהיות דיבור התורה היא המשכה עצמיות, לכן ע"י שדיבר בנו נעשה שם הוי' בכאו"א מישראל ולכן נמשל לחתונה כו'.
ולהבין בתוס' ביאור צ"ל משארז"ל אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא, וצ"ל איך אמרו רז"ל על הויות דאביי ורבא שזהו כל לימוד הגמ' בחי' תושבע"פ בשם דבר קטן, שאין הכוונה על אביי ורבא לבד כ"א שזהו תפסו לדוגמא שהם מן האמוראים שהיו קודם רב אשי שחתם התלמוד כמ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור