ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי', ואז נא' והשבתי חי' רעה מן הארץ, ולכן פרזות תשב ירושלים.
ולפ"ז יש לקשר הפי' שפי' המפרשי' עם הפי' ל' פרזות תשב, דהא דפרזות תשב וא"צ לחומה שז"ע המנוחה הרי זה נמשך מפני תוס' וריבוי האור מאוא"ס ב"ה וז"ע פרזונו בישראל שהוא המשכת אור דתהו שלמעלה מהכלים המגבילים שזהו עצמו ענין התוס' וריבוי אור, ונמצא כי ע"י פרזונו בישראל עי"ז פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה, פי' מרוב אדם היינו בחי' גילוי והמשכה מאדם עילאה אבא וא"א, בחי' כי לא אדם הוא, וע"ד מרוב אונים ואמיץ כח, ובהמה פי' בהמה רבה שלפני האצי' כו'.
ומעתה יובן מארז"ל דר"א שדריש פרזונו מל' פזר, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן כו'. ויובן בהקדם מארז"ל בפ"ט דברכות דנ"ח ע"א בסופו, והנצח זו בנין ירושלים, וצ"ל מה שייך בנין ירושלים לנצח, דהנה כתי' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, וצ"ל נתינת הטעם למה לא ינחם מפני כי לא אדם הוא להנחם. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שמי שהוא גדול מחבירו יש לו ניצוח יותר דאדם קטן הגם שרוצה כך אעפ"כ אם יעשה לו חבירו היפך רצונו לא יהי' בניצוח ע"ז כלל, אבל אדם גדול כמו המלך הנה הנצחון אצלו חזק מאד כו' ולכן נאמר לא ינחם מפני כי לא אדם, והיינו מפני שבחי' זו גבוה מאד בחי' כי לא אדם ולכן לא ינחם כו'. והנה אנו רואים כשהמלך צריך להוציא הנצחון שלו מכח אל הפועל הוא מבזבז את אוצרותיו בשביל לנצח את המלחמה שסגולת מלכים הנמצא באוצרותיו אין חקר ובשביל לנצח את המלחמה שהוא להשלים רצונו הנה הוא מבזבז כל האוצרות מה שלצורך הנהגת המלוכה אינו נוטל מהם אפי' פרוטה אחת.
ועד"ז יובן למעלה שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע כמו שדרש ר' שילא בברכות דנ"ח הנ"ל, שיש ג"כ בחי' אוצר כמ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכמו שאנו מבקשים מאוצר מתנת חנם חננו, וכתי' מוצא רוח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור