כשחותמין אותם על השעוה או טיט אז יכולים לקרות האותיות. ועד"מ זה יובן שהמצות להיותם בחי' רצון העליון ב"ה א"א להם להתלבש כ"א בדברים גשמיים דוקא, ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף גשמי וכן כל המצות, ולכן כשביקשו המלאכים שיותן להם התורה כמ"ש תנה הודך על השמים לא ניתן להם כי להיות כי א"א שיקיימו התורה כמו שניתנה למטה מפני שאין יצה"ר ביניהם, ושיקיימו אותה ברוחניות א"א לבחי' גבוה כזה להתלבש ברוחניות כמשל האותיות שבהיותם חקוקים על האבן טוב מחמת בהירותם א"א לקרוא אותם, או כמו שאין הראי' יכולה לתפוס הקול שהוא רוחני כ"א מתלבש לראות דבר הגשמי דוקא כנודע והיינו מפני כי הראי' הוא בחי' חכמה אינה יכולה להתגלות כ"א שתתפוס דבר גשמי דוקא, משא"כ בחי' השמיעה להיותה נמוך מן הראי' יכולה לתפוס גם הקול שהוא רוחני. ועד"ז יובן בענין המצות שלהיותם גבוהים במדרגה שהם מצותיו ב"ה לכן אינם יכולים להתלבש כ"א בדבר גשמי דוקא.
וזהו וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי הגם שהאבות קיימו כל התורה כולה כמארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה אפי' עירוב תבשילין עד שלא ניתנה, אך הנה הם קיימו אותם ברוחניות לבד, ולכן ארז"ל במד"ר שה"ש ע"פ לריח שמניך כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי אל כלי, פי' ריחות שכמו הריח אינו עצם הדבר כ"א הארה וריח מהדבר כך קיום האבות שקיימו רק ברוחניות הוא הארה מהמצוה כי עצם המצוה לעוצם רוממותה א"א לה להתלבש כ"א בגשמיות דוקא וכנ"ל, אבל הם מאחר שקיימו את המצות ברוחניות זהו הוראה שאינה עצם המצוה כ"א רק ריח המצוה לבד, וזהו שנגלה אליהם בשם שדי לבד ושמי הוי' לא נודעתי להם, וכדי שיהי' מ"ת בקיום המצות בגשמיות הי' צ"ל גילוי שם הוי' דוקא שהמצות הם מצות הוי' ותורה היא תורת הוי', וע"י יצ"מ הי' גילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' ואז אח"כ הי' מ"ת שניתנו המצות כמו שהם, דבר שמריקין מכלי אל כלי פי' עצם המצוה ולכן נתלבשו מעשה המצות בגשמיות דוקא כו'.
ועפ"ז יובן ענין חוקת הפסח כי הנה פסח הוא ל' דילוג כמ"ש ופסח ה' על הפתח, והיינו שכדי שיתלבשו בחי' מצותיו ב"ה במעשה המצות גשמי' זהו בחי' דילוג שאינו בהדרגה, וחוקת הפסח היינו שהעבודה שיעשה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור