קלח

שהיא הארה מהנר ולא מן השמש, ולאור השמש מאחר שהאור הוא בא"א נוכל להכיר לפי מעלת התפשטות האור שזהו אינו מן הנר כ"א מהשמש, אבל ההארת הזיו אינו נוגע כלל להשמש, כמו"כ נבין שבבחי' אוא"ס השם אינו נוגע כלל וכלל, ונמצא כי שם ואור הכל בחי' אחת היא כו'.

והנה עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שבחי' השם הי' כלול בעצמותו, וה"ז כמשל זיו השמש בשמש הגם כי שם הוא בתוקף יותר מ"מ אינו עולה בשם כלל להיות נק' בשם זיו רק שהוא כלול ובטל בהמאור. ועד"ז יובן שמו שהי' כלול בעצמותו שהגם שבחי' השם כמו שהוא כלול בעצמותו הוא נעלה יותר מכמו שהשם הוא מקור לעולמות מ"מ שם הוא כלול בעצמותו ואינו עולה בשם כלל, וזה הי' עד שלא נברא העולם, וגם לאחר שנברא העולם מבחי' שמו הוא רק ע"ד מ"ש ונבראו שמשמע מאליו וממילא, כי לשון בראת הוא בחי' כח הפועל בנפעל לשון זה אינו שייך כ"א בשם אלקים שהוא האור שמאיר לכל נברא בפרט ולכן נאמר בראשית ברא אלקים שנאמר ל' ברא לפי שנאמרו בע"מ פרטי הדברים שנתהוו, אבל בשם הוי' הוא ל' ונבראו מאליו וממילא, וזהו ל' נברא העולם, ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל.

והנה בבחי' שם ואור הזה הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים יש בזה שני בחי' הא' כמ"ש מלכותך, והב' הוא בחי' מלכות כל עולמים שבחי' מלכותך הוא האור כמו שהוא כלול בעצמותו והיינו כמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד שהשם והאור הי' כלול בעצמותו, ואז האור הוא ביתר שאת ויתר עז וכמ"ש בסש"ב ממשל זיו השמש כשהוא בכדור השמש הוא ביתר שאת, וזה שיאיר האור והשם הוא ירידה והשפלה, וזהו ההפרש בין מלכותך לבחי' מלכות כ"ע, מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בעצמותו, ומכ"ע הוא בחי' מל' דאצי' שהוא האור כמו שמאיר לההוות עולמות בי"ע, שזהו פי' מלכות כל עולמים שמהוה כל העולמות, שבד"כ נחלקים לג' בחי' בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' בריאה יש מאין כמו באדם אותיות המחשבה שהם ראשית הגילוי, ואח"כ בא בבחי' הדיבור שבא לגילוי בדבור בחי' ההעלם שבמח', שהדבור מגלה העלם מחשבתו. ועד"ז יובן למעלה שבחי' בריאה נק' חשך והעלם ויצי' נק' אור כמ"ש יוצר אור ובורא חשך, והיינו שבחי' יצירה מגלה העלם הבריאה, וכענין חומר וצורה שהצורה הוא ציור הדבר מגלה העלם החומר כו', ובד"כ בחי' בריאה הוא בחי' ג"ע תענוג הנשמות, יצי' הוא בחי' עולם המלאכים, אף עשיתיו

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org