ויבז בעיניו כו'
צב
בשרשו יותר נעלה משניהם כו' כי עולם התהו הוא רק מבחי' יו"ד דשם ס"ג שנפל בשבירה כו', אכן הנה כתי' כי גאה גאה ותרגום אתגאה על גאותא שהמן שהוא בחי' גיאות בחי' חוצפה אתגלאה עליו, וכמ"ש ואם זרוע כאל לך עדה נא גאון וגובה, משמע שכדי להשפיל בחי' גיאות זהו ממקום גבוה מאד, ולכן אמר לו אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מתורם הם לשיזבא ואת לקטלא שנמשך מבחי' גאה גאה, וכאשר נמשך מבחי' גבוה מאד אזי נדחה הקליפה והרע דעמלק והמן (כי אפי' במקום אשר אם צדקת, הנה זהו רק בבחי' החיצוניות ממקום ההוא, אבל בבחי' הפנימיות נש"י הם העיקר שזהו ענין אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו עאכו"כ וכמו שארז"ל ולא תהא כהנת כפונדקית כו' כמ"ש במ"א).
ולשון המשל במד"ר לעוף שעשה קן על שפת הים שטף הים את קנה, פי' ים ויבשה הוא בחי' ב' דעות ד"ע וד"ת, ים הוא בחי' עלמא דאתכסי' בחי' ד"ע בחי' נש"י, ויבשה בחי' ממכ"ע בחי' ד"ת שלמטה היש שזהו בחי' עמלק והעוף עשה את קנה על שפת הים (פי' קנה י"ל ע"ד ואם בין כוכבים שים קינך כו'), שטף הים את קנה שזהו בחי' דחיית הקליפה דעמלק, וזהו שנא' בהמן ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, דהנה בירושלמי ספ"א דפיאה ארז"ל שמה שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומח' רעה אינה מצרפה, הני מילי בישראל אבל בעכו"ם בהיפך שמחשבה טובה אינה מצרפה ומחשבה רעה מצרפה כאילו כבר עשה, ומביא ראי' מקראי, והובא ירושלמי זו בתוס' בקדושין דל"ט ע"ב. ומאחר שהמן חשב מחשבה רעה ה"ה כאלו כבר קיימה, וה"ז כמשל העלוקה שלאחר שמוצצת הדם מתה, וכך כתי' עת אשר שלט האדם באדם לרע ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו בכדי להוציא הניצוצות מה שנבלע בו, ומאחר שבמח' חשב המן על היהודים להשמיד להרוג ולאבד הקב"ה מצרפה למעשה כמו שכבר עשה ונמצא ע"י שליטה זו של אדם בליעל באדם דקדושה כבר יצאו ממנו כל הניצוצות שהיו בו ולכן תלו אותו ואת בניו על העץ כו'.
אמרה איני זז מכאן עד שאעשה מים יבשה ומיבשה ים היינו להשמיד את כל היהודים, אמר הקב"ה אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרכ"ט
- מזהה
- rh-w3gfjrh4
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.