וכענין אין טעם לרצון שאין הפי' שאין טעם כלל לרצון זה כ"א שאין טעם גלוי לרצון זה כ"א הטעם הוא למעלה משכל המושג כו', ועד"ז יובן בכל המצות שהם רצון העליון ב"ה שהגם שיש טעם לכל רצון בפרט אמנם הטעם מכוסה ונעלם בהרצון, והטעם אינו מושג כלל כ"א למעלה משכל המושג שם יש טעם לזה, וכענין שתוק כך עלה במח', וכמשנ"ת בסש"ב שאינו עקשות ח"ו כ"א הטעם הוא למעלה מהשגה, ועד"ז הוא ברצון של כל המצות שבלמעלה מההשגה שם יש טעם לכל דבר אבל זהו למעלה מהשגתינו ואצלינו כל המצות הם גזירת המלך ממה"מ הקב"ה. ובכדי שנקיים גזירותיו צ"ל תחלה קבלו מלכותי שזהו קבלה בכלל על כל מה שיצוה אותנו וכענין הקדמת נעשה לנשמע, שפי' שנעשה הכל מה שיצוה עלינו לעשות, כי הרי לא ידעו עדיין כלל מה יצוה אותם רק שקיבלו בכלל מה שיצוה אותם יעשו, ועד"ז הו"ע קבלת עומ"ש שהיא קבלה בכלל על כל מה שיצוה לעשות נעשה, וכמשנ"ת בד"ה ראשית עריסותיכם שענין קבעומ"ש הוא שכמו השמים מקיפים את הארץ עם הד"י אשר בה, כמו"כ למעלה ד"י הם בחי' ד' אותיות דשם הוי' וכמו השמים שמקיפים הד"י כמו"כ כתיב ותתפלל חנה על הוי' שיש בחי' מקיף שמקיף על הד' אותיות שהוא בחי' סוכ"ע בכלל, ומלכות שמים הוא בחי' מל' דא"ס מקור הראשון שנעשה מקור על עולם האצי', וזהו בחי' רצון הראשון דאנא אמלוך שהוא הרצון הראשון על בחי' מלוכה, ובכדי לעורר רצון זה זהו ע"י שישראל מקבלים עליהם עומ"ש בכלל שמקבלים אנחנו על עצמינו לעשות כל אשר יצוה אותנו ולא על דבר שאנחנו יודעים, כ"א בכלל כל מה שיצוה אותנו נעשה בכל אות נפשינו, עי"ז מעוררים רצון הראשון דאנא אמלוך שהוא הרצון בכלל על בחי' מלוכה בכלל וה"ז הקדמה לכל פרטי תרי"ג מצות.
אמנם הנה בכלל מאתים מנה שהרי ק"ש היא מצוה פרטיות ג"כ, ונמצא כי יש בה כלל ופרט שבכלל הקבעומ"ש זהו הקדמה כלליות לכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור