שבה, והיא למעלה ממדריגת האור האלקי הנשפע בהתחלקות קוין שבה חב"ד ומדות ומח' ודיבור, שאע"פ שהאור האלקי הנשפע עליו הוא בחי' אלקי', אבל מתצמצם הוא רק לפי אופן כלי הגבלתה כמשל אור הראי' שכבר נתגשם בכלי העין כידוע, אבל כשמתפשטת ויוצאה מכלל קוין ובאתה לעיקר הנקודה היא באה לעצם מקורה האמיתי שהמשיכה ואז היא למעלה ממדרגות בחי' הוי' שבפרטיות כחותיה, וזהו אז תתענג על הוי' שבה וד"ל.
ועפ"ז יובן ענין תענוג הנשמות הנהנין מזיו השכינה מאחר שהמה מתענגים על הוי' מקבלים המה מן המקור האמיתי שלהם והוא ענין זיו השכינה, דענין שכינה ידוע שהוא בחי' אלקות המתפשט להוות בעלי גבול, ויש בדרך כלל במדת התפשטות זו של אלקו' י' ספי' והנשמות הנהנים והמתענגי' מקבלים מבחי' הזיו שהוא הארת עונג העליון שבמל' דאצי' הנשפלת באור בינה של מל' דאצי' והוא מקור ג"ע העליון הנק' חיי העוה"ב שע"ז ארז"ל יפה כו' קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, לפי שכל התהוות בעלי גבול א"א להיות אלא ממדות עליונות לבד. אלא כשנפשטים מכל כחות הנפש ובאים לבחי' יחידה שבהם אז המה באים לכמו שהיו במעי אמם שהיא בינה שבמל' כו' קודם שיגדלם אימא כו'.
אך להיות כי אינם מקבלי' עונג העליון כמו שהוא בעצם אלא זיו ממנו לבד המתפשט ומתלבש בירידה גדולה בלבוש השכינה כו' כמו שהנשמות עיקר התענגם הוא ע"י השגותיהם באלקו' כנז' בזהר שלח כו', לכן נק' העוה"ב יש, להנחיל אוהבי יש שבחי' בינה נק' יש לגבי חכמה ורצון ותענוג כמו שבינה היא הראשית ואין האמיתי לגבי מל', כמו"כ ממש הוא בחי' מל' יש לגבי מקוריי' המעלימי', שמן רדל"א עד בינה המה מקוריי' שבהעלם, ומן בינה עד מל' המה מקוריי' הגלויים, ובינה נק' דעתיד לאתגלייא כידוע וכנז' בזהר כמה דאיהו תמינאה כו', ואפי' הענג הנשפל בבינה הוא יש שמרגיש דבר מה כידוע, אבל תשובה ומעש"ט המה הגבה למעלה מחיי העוה"ב כי המצות המה רצונותיו ית' הפשוטים בתכלית הפשיטות והעונג שברצון אינו מורגש כלל שהרצון אינו בכלל התפשטו' אור וכלי כלל כמו חו"ב, ולכן לא יהי' בערך הרגשת דבר ויש כמו שהאדם שכלו והשגתו יתפס לדבר מה בכלי מוחו, אבל רצונו לא ידע מקום וכלי לרצונו, ויהי' שוה אצלו רצונו להניע רגלו כמו רצונו להשכיל השכלה כו' מפני שאין לרצון תפיסא אמיתית בכלי הגוף, ומ"מ באמת הוא נתפס בכל כלי הגוף ונשמעים כולם בשוה להרצון, ולכן יובן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור