בין כבשים לעזים דהנה ארז"ל מ"ט עזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר, ולכן לפני בחי' התיקון הי' בחי' התהו תחלה כמ"ש ואלה המלכים אשר כו' לפני מלוך מלך לבנ"י שהם בחי' זמ"ק דתהו שקדמו לתקון והיינו כי קליפה קדמה לפרי, וכמו שאנו רואים שכאשר זורעין תבואה הגם שעיקר המכוון מהזריעה הוא החטים מ"מ צומח תחלה התבן והקש, ולאחר שנצמח מבררין התבואה מן הפסולת, וכמארז"ל במד"ר החטים והתבן והקש מדיינין זב"ז, אמר להם החטה תבוא הגורן כו' שכאשר יבוא זמן הגורן אז מלקטין התבואה מן התבן והקש שאז נראה ונגלה שהעיקר הוא התבואה, וכן הוא בנטיעות אילנות ג"כ שהעיקר הם הפרי הצומח על האילן מ"מ צומח תחלה האילן והענפים והעלין ואח"כ הפרי, או כמו אחד שמבקש איזה דבר מחבירו מקדים לו תחלה הקדמות מענינים אחרים ואח"כ מבקש הבקשה שנצרך לו שזהו עיקר מכוון ביאתו, או שמקדים עוד לבקש איש אחר שיבקש גינו ואח"כ בא בעצמו לבקש הטובה הנצרכת לו כו', וגם בענין השפעת שכל עמוק לזולתו מקדים תחלה לאמר משלים עד שמתוך המשלים יבין זולתו הנמשל, הרי שעיקר המכוון בא לבסוף, וכמו"כ יובן ענין קליפה קדמה לפרי שבכדי להיות הפרי בהכרח שיצמח תחלה הקליפה, כמו באגוז שיש ד' קליפות סביב הפרי והקליפות גדלים תחלה, ואח"כ צומח הפרי בתוכם, וכשיגמר בישול פירות האגוז משברים את קליפת האגוז ונוטלים האגוז שבתוכה. ועד"ז יובן בענין התהו שקדמה לתיקון שהעבודה שבעולם התיקון הוא לתקן מה שנפל בשבירה בשבה"כ דתהו וא"כ בהכרח שיקדים התהו לתיקון, כמו בברייתו של עולם נאמר ויהי ערב תחלה, ובאמת אם לא הי' קדימת החשך לאור לא הי' ניכר ונגלה כלל שזהו אור, וכמארז"ל באדה"ר שכאשר חשך במוצאי שבת נתיירא אדה"ר ואמר אך חשך ישופני, וכאשר האיר ביום א' ארז"ל במד"ר שאמר א"כ מנהגו של עולם הוא, הרי דאדה"ר שנברא ביום וא"ו וליל שבת לא הי' חשך שהאור דיום ועש"ק שימש ל"ו שעות כמארז"ל במד"ר בראשית פי"א, וא"כ מובן שבלא קדימת החשך לא ניכר מעלת האור כלל, וא"כ בהכרח שיהי' תחלה ערב ואח"כ בקר כו'.
ועפ"ז יובן ג"כ ענין מה שעיזי מסגי ברישא והדר אימרי, עזים הגם שהם מותרים באכילה מ"מ הם מבחי' גבורות קשות, ובמאו"א אות ע' סט"ו עזים זו"נ דנוגה, וביא"נ כ' שמ"כ בשם הרב עזים גימ' קך"ו עם הכולל רבוע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור