ביום השמיני עצרת כו'
א'קצא
ותרגום אועד אזמין מימרי, ונועדו ויזדמנון, שהו"ע הזמנה וזימון ולא לשון זמן, וכמבו' בקורקע' בשרש זמן לשון זמן ענין בפ"ע כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים קהלת ג' א' וזימון ענין בפ"ע כמ"ש יבא לעתים מזומנים, עזרא י' י"ד, נחמי' י' ל"ה, נמצא מועדים י"ל מלשון זמינין, ובעמוס ג' ג' הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו אם אזדמנו, ומצינו לשון זימון גבי קדש בפ' יתרו וקדשתם היום ומחר ותזמינון יומא דין ומחר, וכן בשמואל א' ט"ז ה' ויקדש את ישי וזמין ית ישי, וכן פי' בזהר פ' אמור דף צ"ד בענין המועדים ל' זימון כמש"ש תלתא אינון זמינין מקדש כו'. לפי"ז אתי שפיר מאד הקושי' למה אומרים זמנים ולא מועדים כו' וצ"ל ע"ש אשר תקראו אותם במועדם, דבמועדם התרגום בזמניהון, ובמ"א נתבאר אצלינו דפי' מועדי ה' הוא ענין יעוד וחבור ע"ד אשר אועד לך כו' ונועדתי לך והאדם ידע שהוא ענין יעוד וחבור וכמ"ש כי הנה המלכים נועדו דת"י אתחברו, ומ"מ נראה לומר כי זה ענין אחד עם זימון כי זימון וחבור ענין א' הוא, שמזמנים את פלוני להיות מתחברים יחדיו, וכמו"כ י"ל ענין יעוד דאמה העברי' כמ"ש בת"י שם ע"פ ואם לבנו ייעדנה ואם לציד בריה זמין יתה, אך היינו ענין המועדים עצמם ובהם נאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם, אבל ענין אשר תקראו אותם במועדם דהך במועדם היינו בזמניהון, משום הכי צ"ל מקדש ישראל והזמנים, ומ"מ הקושיא אמאי לא מזכירים רק והזמנים ולא מועדים ג"כ, או דמ"מ הל"ל מועדים, וע' בפ"ב דמס' ביצה די"ז ע"א).
והנה בשבת אומרים מקדש השבת וביו"ט אומרים מקדש ישראל והזמנים, והיינו כמ"ש הטעם בגמ' פ"ב דביצה דשבת מיקדשא וקיימא משי"ב משא"כ היו"ט ע"י קדושת ישראל נתקדשו הם כמ"ש אשר תקראו אתם כו' ובברכות דמ"ט א' אמרינן בפי' מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים כו', הנה בתפלת שבת אנו אומרים זכר למעשה בראשית וכן בקידוש זכרון למעשה בראשית ופי' בטור סי' רע"א שענין זכר זה היינו שאנו שובתים ביום ששבת בו הקב"ה אחר תכלית מעשה בראשית, והיינו כי כל שבת נק' יום השביעי כמו שבת בראשית כמ"ש וביום השביעי שבת כו', ולכן אנו אומרים עם מקדשי שביעי, ולכאו' הוא פלאי הלא מששת ימי בראשית עד עתה חלפו ועברו הרבה רבבות ימים ואיך יתכן לומר על כל שבת שהוא יום השביעי (דבשלמא בענין החדשים שפיר נק' תשרי החדש השביעי כי החדשים נמנים לפי הילוך השמש והירח שבמשך י"ב חדשים סובבת החמה, ושפיר שייך לקרוא ניסן חדש הראשון כו' משא"כ בימים לא שייך לומר כן, דאיזה טעם יש שנקרא לכל יום א' בשבת יום ראשון עד שהשבת הוא יום השביעי, ומ"מ בכל העולם כולו המנין ימים כן הוא, ממזרח עד מערב וכמ"ש בכוזרי מאמר א' סי' נ"ז). אך הענין הוא כי שבת הוא כמ"ש וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח, ופי' עד"מ אדם ששובת ונח מאיזו מלאכה ומעשה שאז כשנח ושובת הענין שבא לעצמותו כי בשעת המלאכה שכלו ומדותיו יורדים ומתלבשים באותו המעשה וכשפוסק מלעשות אזי שכלו ומדותיו מתעלים בעצמותן וזהו הנייחא, וכך עד"מ שי"ב ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-0t8wyx49
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.