ביום השמיני עצרת כו'
א'קצח
בבחי' זמן ג"כ הארה בלי גבול ע"ד יהללוך סלה. והוא ע"ד מ"ש והי' מספר בנ"י כו' אשר לא ימד ולא יספר ופי' הרמ"ז פ' במדבר דמספר נק' מהחזה דז"א ולמטה וכשישראל עושין רצונו של מקום אזי בחי' זו נעשה בבחי' ומדריגה אשר לא יספר, ומבואר לעיל דשרש הזמן הוא ג"כ מהחזה ולמטה ובמועדים שממשיכים גילוי מלמעלה מהזמן בזמן זהו בחי' והי' מספר כו' אשר לא יספר כו' ולכן נק' יום טוב כמבואר בד"ה והתהלכתי שבחי' עושין רצונו של מקום זהו ע"י בחי' טוב שהוא צדיק כו', וע"ד שנת' בפ' ואתחנן דרס"א ע"ב, וע"ד כתיב כי המקום כו' קדש הוא כו' מ"ט בגין כי טוב הוא כו' ע"ש, ועמ"ש בביאור ע"פ מי מנה כו' ומספר את רובע ישראל ובביאור ע"פ והי' מספר כו' אשר לא יספר כו' ומשם יובן ענין הנ"ל. וגם שם בביאור דמי מנה הנ"ל נת' שיש ב' בחי', הא' שהוא בגדר מספר רק שהוא אשר לא יספר וזהו ההמשכה שע"י המצות והב' בחי' שאינן בגדר מספר כלל כמו לפני אחד מה אתה סופר וזהו"ע התורה, וכמו"כ י"ל כאן שזהו"ע ב' בחי' דקדושת שבת וקדושת יו"ט, כי ביו"ט שאומר מקדש ישראל והזמנים והזמן הוא בבחי' גדר מספר ולכן גם כשממשיכים בו מבחי' קדש שלמעלה מהזמן הענין ע"ד הבחי' הא' הנ"ל, אבל בשבת שהעליי' בלמעלה מהזמן לגמרי זהו הבחי' הב' שאינו בגדר מספר כלל בחי' לפני אחד כו'. ולפמש"ש שי"ל ששרש ב' בחי' הנ"ל נמשכים מב' הבחי' שבכתר א"א וע"י שהבחי' הא' נמשך מבחי' א"א שהוא שרש הנאצלים, כך י"ל גם כאן בענין יו"ט בהיות כי גם בחי' מועדי היינו חג"ת שבכתר שהם בחי' ז"ת שזהו הנק' שרש הנאצלים ע"ד הנ"ל בשם האור נערב שהמדות הן לנהל בחי' זולתו, אמנם בחי' שבת עילאה הוא בבחי' ג"ר שבכתר שהוא בחי' תחתונה שבמאציל כו', וזהו ג"כ ענין האיש מקדש בו ובשלוחו דהיינו ב' קדושות דשבת ויו"ט שבשבת אומרים מקדש השבת היינו מקדש בו בעצמו כביכול, וקדושת יו"ט היא ע"י ישראל וזהו"ע ובשלוחו כו' ודקדוק לשון בו י"ל ע"ד שפי' בפ' אחרי דס"ו ב' ענין בי נשבעתי שהוא בחי' אור ע"ק המלובש בז"א ועד"ז הו"ע האיש דהיינו ז"א מקדש את המל' דאצי' בשבת בו היינו באור ע"ק המלובש בו וכדאי' בפ' תרומה דקמ"ו סע"ב ישקני ההוא דסתים לעילא ובמה בההוא רתיכא עילאה כו' והאי איהו יעקב, וע"ש במק"מ דהענין הוא כנ"ל וכמש"ש בפ' אחרי דס"ו ע"ב בענין יעקוב בוי"ו ע"ש ועמ"ש בפ' נח בד"ה מים רבים גבי אם יתן איש כו'. וענין ובשלוחו היינו ביו"ט, ודבר זה נתבאר באריכות ע"פ מא' הזהר פ' אמור דף צ"ד, ושם נת' ענין שלוחו של אדם כמותו לפי שישראל נק' אנשי קדש, ועמ"ש בד"ה אלה מסעי בענין בצלמנו כדמותנו, וע' בתניא פכ"ה גבי מפני אור ה' המלובש בנפשם שאינו בבחי' זמן ושעה כלל כו'.
ובכ"ז יובן מה שבפ' מועדים נז' תחלה קדושת שבת, כי בשבת הוא עליי' נש"י לשרשן ע"ד מ"ש בד"ה יונתי בענין קומי לך רעייתי כו' וכמ"ש בד"ה ויקהל משה, ואזי עי"ז הם בבחי' שלוחו של אדם כמותו ואזי יוכלו להיות שלוחים לקדש הזמנים שהם הימים טובים, ולפמשנ"ל שקדושה זו צ"ל נמשך מלמעלה מהחכמה דוקא כענין הקונמות כו' כך הוא הענין שבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-7v9wsc4g
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.