קדש ישראל
א'ריג
כמ"ש כי השעורה אביב, ואם עדיין לא נגמרו בישולם מעברים את השנה כמארז"ל בסנהדרין די"א ע"ב ת"ר על ג' דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופות, וכן חג השבועות הוא בזמן ביכורי קציר חטים, כמ"ש וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג הסוכות הוא ג"כ על זמן אסיפת התבואה כמ"ש וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה, שלכאורה יפלא מהו שייך ענין המועדים שהם מועדי ה' לזמן בישול ואסיפת התבואה כו'. אך הענין הוא דכמו שיש תבואה וזריעה וקצירה בגשמיות כמ"כ יש תבואה וזריעה וקצירה ברוחניות, ועיקר קפידת הכתוב הוא על התבואה ברוחניות רק שאין מקרא יוצא מידי פשוטו הי' צ"ל נגמר התבואות בגשמיות, ובאמת הא בהא תליא כשהי' נגמר ענין התבואה והזריעה והקצירה ברוחניות ממילא הי' נגמר בישול התבואות בגשמיות כי גופא בתר רישא גריר. ולכן עיקר הקפידא על התבואה ברוחניו'. וביאור ענין התבואה ברוחניות הנה ארז"ל ברפ"ח דפסחים דפ"ז ע"ב ע"פ וזרעתיה לי בארץ (הושע ב') אר"א לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, כלום אדם זורע סאה אלא כדי להכניס ממנו כמה כורין, ולכאורה צ"ל מהו המעלה בהוספת גרים הלא ארז"ל קשים גרים לישראל כספחת. וגם מה שייך לומר כדי להכניס ממנו כמה כורין הלא אינו מצוי אצלינו גרים כלל, ומה"ע כדי שיתוספו עליהם כו'. אך הענין הוא דפי' גרים אין הכוונה על גרים דוקא אלא על ענין העלאת הניצוצות אשר נפלו בשבה"כ מז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבה"כ כמ"ש ואלה המלכים כו' ועז"נ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו בכדי להוציא מאתו הניצוצות שנפלו בשבה"כ. וז"ע מש"כ ויברך יעקב את פרעה שברכו שיוכלו לברר ולהעלות הניצוצות מאתו דכתיב וגם ערב רב עלה אתם ואיתא שהעלו ר"ב ניצוצות ע"י ג' מצרים וע"ז ברכו יעקב שיוכלו לברר ולהעלות הניצוצות מאתו, וע"י בירור הניצוצות דתהו עי"ז יורשים מבחי' אורות דתהו שנודע שמעלת התהו על התיקון שבתהו הי' ריבוי האור ומיעוט הכלים ובתיקון הוא מיעוט האור וריבוי הכלים. ונת' בכ"ד שענין הריבוי והמיעוט אינו שאור זה עצמו נתמעט כ"א שענין ריבוי האור דתהו לבד מעלת הריבוי הוא אור אחר היותר נעלה שלא בערך לגבי בחי' מיעוט האור דתיקון, ע' בד"ה אם בחוקתי ובד"ה חביבין ישראל, ולכן יתכן ע"ז ענין כדי שיתוספו עליהם שזהו כעין תוספתו של הקב"ה שהוא מרובה על העיקר, וזהו כדי להכניס ממנו כמה כורין כו' שהוא תוס' מרובה שעי"ז יורשין אורות דתהו שהם בלתי מוגבלים כו'.
והנה ענין הזריעה הוא עד"מ כשזורעין גרעין בארץ א"א להיות צומח ממנו כ"א כשנרקב בארץ ובטל לכח הצומח אשר בארץ אז מצמיח וכ"ז שאינו נרקב אינו צומח ממנו כלום, וכך יובן ענין הזריעה הוא מה שנש"י ירדו להתלבש בגוף ונה"ב וביותר בזמה"ג שהם תחת ממשלת השר שאז הוא כמו רקבון וכליון ממש ומ"מ מקיימים תומ"צ בבחי' אתכפי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-szmmt450
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.