ביאור על ראשי המטות
א'שכא
ומבחי' חכמה חסיד לאיש חסידך ימין מקרבת נמשך אתהפכא חשוכא וז"ס התרת נדרים כו').
ומעתה י"ל למה צריך להתרת נדרים שיתחרט דוקא, וענין פתח חרטה חומרא בעלמא הוא שהחכמים החמירו שימצא פתח להתחרט כמו אדעתא דהכי לא נדרנא כו' אבל באמת א"צ כלל לפתח חרטה, אלא גם כי עכשיו מתחרט ואינו רוצה בנדרו אעפ"י שמתחלה רצה בו ואינו מוצא פתח ג"כ יכול החכם להתיר לו עפ"י עיקר הדין כידוע. והענין הוא שהחרטה הוא עקירת הרצון שעוקר לרצון שרצה בנדרו כבר ע"י חרטה זאת וידוע שהרצון למעלה הוא בחי' כתר עליון שהוא שרש החכמה וכמ"ש והחכמה מאין תמצא מאין דכתר, והיינו מ"ש וידבר משה שהמשיך מאור הכתר בחכמה ומשם המשיך בראשי המטות ג"כ בחי' זה כו' כנ"ל ואמנם הנה בהתרת הנדרים אעפ"י שעיקרם תלוי בכח החכ' כנ"ל אבל אין כח בחכ' לברר ולהעלות בימין מקרבת בלתי סיוע מלמעלה הימנה והוא אור הכתר שהוא שרש ומקור לחכמה כנ"ל ובהיות כן כאשר עדיין בחי' הרצון של האדם בדבר שנדר הרי מונע אור הרצה"ע ג"כ מלהאיר בח"ע וממילא אין כח בחכ' להעלות בימין מקרבת להתיר דבר שנאסר בנדר כו' ולזה הטעם הוצרך להיות החרטה על הנדר דהיינו רק עקירת הרצון שלא יתקשר ברצונו בדבר שנאסר לו שעי"ז גם למעלה אור רצה"ע שלא נתלבש בנוגה כלל מאיר בח"ע בשלימות ההארה ואזי יש ממילא בכח החכ' לברר ולקרב לנוגה להיות אתהפכא ממרירו למיתקא שהוא ענין התרת הנדרים כו', וזהו כמו מחילת וסליחת העוונות עד שהזדונות נעשו כזכיות כנ"ל שצריך ג"כ לתשובה עכ"פ שהוא עקירת הרצון כמו שאומרים הוידוי ביוהכ"פ ומתחרטים ואח"כ אומרים סלח לנו כו' לפי שגם ענין הסליחה אשר הוא בא מאורות י"ג ת"ד אל רחום כו' גם כן הוא בא מכח הארת הכתר דוקא שאז ממילא ימין דחכ' מקרבת כמו שאומרי' וימינך פשוטה לקבל שבים כו' וכך הוא בחי' החרטה בענין התרת הנדרים ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-jyq4wsys
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.